איחוד העם כאן מזמן

גילו של אדם כשהוא מבוגר מהווה יתרון כאשר באופן שהוא יכול להביט לאחור ולהביט במצב הקיים ויש לו נקודות השוואה אובייקטיבית עד כמה שניתן. נכון שיש בראיה זו נוסטלגיה והתרפקות על העבר והזמן כאילו מטשטש את המציאות כפי שהייתה. עם זאת, עדיין ההרגשה שלו משקפת את האמת כפי שהוא חש ומרגיש אותה. לפי דעתי ומתוך ניסיון החיים, אני יכול לומר בבירור שהשינוי מהרגשת עם אחד מאוחד לעם מפולג לכתות ומפלגות, שמאלנים וימניים, חרדים וחילוניים, ערבים ויהודים, ופילוג מגדרי, החל לאחר מלחמת ששת הימים.

עד לאותה שנה הייתה הרגשת אחדות שנבעה בעיקר מאורח חיים די ספרטני, מהסיבה שכמעט לא היו האמצעים שהיו יכולים להבליט את הפערים בין האנשים. גם לאנשים אמידים לא היה כמעט מה לרכוש. המכוניות היו די פשוטות, מוצרי החשמל היו מוגבלים במבחר שלהם, כמעט ולא נסעו לחו"ל ואפילו בתים מפוארים כמעט לא נבנו. כל הגורמים הללו הביאו למצב שכמעט לא היו סיבות לאנשים להרגיש אחד כנגד השני מקנאה או חוסר הסכמה.

מלחמת ששת הימים הייתה בעצם פתיחת שסתום לבניית כל הפערים ושבירת הרגשת האחדות בעם, האיום הביטחוני שהחזיק אותנו כעם נראה כנעלם, שליטה על עם אחר הביאה לתופעות של בידול גם כנגד האוכלוסייה הערבית בארץ, ופתיחת השווקים ופריחת החלום האמריקאי גרם לפערים אדירים בחברה.

שחרור ירושלים ושליטה על מקומות קדושים ליהודים ולדתות אחרות הכניס את כל נושא הדת והפלגנות בין האנשים. הרצון של כל זרם לכפות על השני הביא לפלוג בולט בין הדתיים לבין החילוניים. בנוסף שליטה על מקומות קדושים למוסלמים שנמצאים במקומות קדושים ליהודים קרי הר הבית פתח פער עמוק בין שתי התרבויות.

אם נוסיף את כל נושא ההתנחלויות וחוסר ההסכמה הבולט בין תומכי מדינה אחת לשני עמים לבין תומכי שתי מדינות לשני עמים ואת הייאוש וחוסר ההצלחה לבנות גשר של שלום בין שני הגושים ובין הערבים ליהודים הרי לכם מתכון נוסף בעוגת פילוג העם.

אז כיצד מגיעים לאחדות? מן הסתם, כמות התשובות שנקבל שווה לכמות האנשים שנשאל, ממקום של אין צורך באחדות או אחדות רק לפי הדעה שלנו ועד להסכמה לוויתור על הכל למען אחדות, וכל מה שביניהם. כנראה שנצטרך גורם כלשהו חיצוני שיגרום לאנשים לוותר על משהו מעמדותיהם, גורם כזה יכול להיות איום קיומי או הרגשה של רווח מהשגת אותו גורם הגדול מההשקעה באיחוד, גורם נוסף יכול להיות בהכרת מטרת הבריאה על פי חכמת הקבלה.