העבודה בעידן הקורונה

קשה לתפוס איזו מהפכה הביא עמו נגיף הקורונה לעובדים ברחבי העולם, הנגיף הפך לאדם את החיים בכך שאילץ אותו לעבוד מהבית. במקום לנסוע שעות בדרכים נשארים ועובדים מהבית, שזו מהפכה מחשבתית, תפיסתית, רגשית, וכמו בכל לידה, היא מלווה בצירים חזקים. אותו כוח טבע שהביא לכאן את המגיפה מוביל אותנו אל עולם חדש לגמרי.

תכלית האדם היא לא קריירה משמעותית, להשקיע בנדל"ן, למכור ולהחליף, לייצר ולזרוק, אלא להשיג את מהות החיים, ליהנות מהחיים, לגלות את הכוח הטוב שקיים ביחסים בינינו, לכן העבודה החדשה תהיה לעבוד על שינוי עצמנו כדי לספק לזולת טונות של שמחה.

הקורונה הביאה אתה טוויסט לא צפוי במעמד האישה. האם הקורונה מחזירה אותנו אחורה לימים חשוכים או שהיא דווקא מכינה לנו את הקרקע להגשמה עצמית וחיבור לכוח נשי עצום? הקורונה מחזירה את הנשים הביתה. זה לא היה רשום ביומן בגוגל, ברשימת המשימות או בתוכניות לעתיד, אבל זה המצב. הנפגעות העיקריות מהקורונה ומגל האבטלה הן קודם כל הנשים.

נכון לשנת ,2019 הישראלי עבד 40.5 שעות בשבוע בממוצע, יותר שעות מהעובדים במדינות המפותחות. ההולנדים לדוגמה עבדו כ-29 שעות, השוודים כ-35 שעות והאמריקאים, מעוז הקפיטליזם, כ-38 שעות בממוצע.

מאז החל עידן הקורונה, גוברת המודעות לחסרונותיו של הקפיטליזם, ועל פי זרם מסוים של כלכלנים זו השעה היפה להציף את הרעיון הפוסט קפיטליסטי על פני השטח. כלומר, להאיץ ולצמצם את שעות העבודה בשכר ל-32  שעות , ובהמשך ל-24 שעות, אבל נדרשת תפיסה חדשה שתנתק את הקשר בין העבודה למילוי הצרכים האישיים.

הבעיה היא, שאנחנו נמצאים בין מיליארדי אנשים ששקועים ביום יום וכמעט לא עוצרים להבין איפה אנחנו חיים, מהם החוקים שמניעים ומפעילים אותנו ומהי הכלכלה החברתית הנוכחית, מכבש ההתפתחות או במילים אחרות כוח הטבע המאלץ אותנו בעל כורחנו להגיע לשאלה בשביל מה חיים?