בין פולאני לשקדי

האם היליד תמיד ינתח את תרבותו ברמה נמוכה מכפי שיעשה החוקר אותו? האם זה תלוי בסובייקטיביות של היליד? כלומא אם מדובר במשה,בני,ברוך,רונן או עובדיה? מייקל פולאני יאמר שאנחנו יודעים הרבה על עצמנו יותר מכפי שאנו יכולים לדווח על עצמנו. זהו ידע סמוי –tasic knowledge למרות שאנחנו יודעים אנחנו לא יודעים איך לנסח זאת. אז כיצד אנשים תופסים את עצמם? כחוקרים אנחנו צריכים לשים את עצמנו במקום הנחקרים ולהבין את השקפת עולמם- לכן עושים עבודת שדה, נכנסים לתוך החברה הנחקרת. לומדים להכיר את הקטגוריות של חשיבה של הנחקרים. להתרחק מהאובייקט ולהתקרב למשמעות האובייקט

שקדי רואה חשיבות עצומה בהטמעות בשדה: בכל מחקר יש חידה- מהו הסיפור שאנו רואים בשדה, אבל שנמצא באופן סמוי ולא על פני השטח. כיצד מגיעים לידע סמוי? תצפיות, מסמכים, חפצים ותפקידם, ביטויים. בוחנים: תקשורת בין הנחקרים, דפוסי פעולה. מקורות מידע משניים: ספרות על התקופה או על התופעה. מהלך חשוב: זיהוי קטגוריות החשיבה של הנחקרים, מה עומד מול מה, איך מסווגים דברים, מהן הדיכוטומיות, זה מלמד על תמות חברתיות.

הנחקרים לפעמים משתמשים בקטגוריות מסוימות באופן מכוון, כדי ליצור רושם מסוים, צריך להבחין בכך ולזכור שזה ה emic כמו לדוגמא בCommunity of practice- קהילות של פרקטיקה (מדענים למשל). במחקר שדה אפשר לא לציין כלל שמות אנשים, שם בית ספר, עיר וכד', אין בכך צורך. ניתן לצפות ולרשום רק לאחר מכן בנפרד (אפילו בשרותים) כדי לא להראות רושמת כי זה מרחיק