סליחה ביום כיפור
זכור לי מקרה בילדות, אחד הילדים עשה איזה מעשה, או ששיקר למישהו וכשהוכחנו אותו אמר: מה איכפת לי עוד מעט כיפור אלך לבית הכנסת אבקש סליחה! כמה פשוט נכון? אז מה יש ביום הזה שכולם מוצאים את עצמם מול אותו האלוהים מבקשים סליחה?
זה נראה כל כך פשוט והאמת אנחנו בונים לעצמנו כאלה תאוריות ומאמינים בהן שבסופו של דבר כל אחד יש לו את האלוהים שלו והחשבונות האישיים מולו. ביום כיפור כולנו יודעים שצריך לצום ולבקש סליחה אחד מהשני, מנסים לשים מאחורינו מקרים שעדיף לשכוח, אבל על מה אנחנו מבקשים סליחה ומי מי ואם אבקש סליחה יסלחו לי? ימחקו לי? ומי מוחק? כל כך הרבה שאלות ללא מענה. מה הם אותם חטאים בין בני אדם וחטאים בין אדם למקום? אומרים שחטאים בין בני אדם, אחד צריך לבקש סליחה מהשני, האדם צריך לעשות כל שביכולתו לרצות את הנפגע כדי שיסלח לו ולא יעזור לו לאדם לבקש סליחה מאלוהים על מעשה שעשה לחברו. ומה עושים אם אדם לא מקבל את סליחתנו? אז יש פתרון נחמד, צריך לבקש שלש פעמים סליחה ואם זה לא עוזר צריך לשלוח אליו כמה חברים משותפים לנסות לפייס אותו ואם זה לא עוזר אז אתה פטור-כמה נח.
סליחה היא לא רק מילה שאומרים אחד לשני, סליחה אמיתית היא כאשר אנו ממש מצטערים על מה שעשינו ויתר מכך אנו מבינים שזה היה לא נכון וגם לא נעשה זאת שוב. כמה שאדם מצטער על מעשיו ומתחרט מעומק ליבו כל הסליחה כנראה יותר תופסת לגביו והשאלה אם היא תופסת גם לגבי הנפגע. לפי השכל הישר אם אדם מצטער מעימקי נשמתו ומתחרט על מעשיו ומשכנע את חבירו שלא יעשה זאת שוב הנפגע אמור להתרצות ולקבל את סליחתו, אבל האם זה קורה כך? לא תמיד. ברור. זה מוביל אותי למחשבה שבאמת אנו חיים בתוך עצמנו ולא באמת חשוב מה השני עושה או יעשה אני זה שבוחר להיפגע להיעלב או להמשיך הלאה ובכלל לחיות חיים מאושרים ללא קשר למה שאומרים לי.נראה לי לפני שאנו חושבים אם מישהו צריך לבקש מאיתנו סליחה כדאי שנסלח קודם לעצמנו ולא נהיה כל כך קשים בתפיסתנו, אם נזרום יותר ונהיה קלילים נחייך אל העולם אין לי ספק שגם העולם יחייך אלינו חזרה.
