עד כמה נפגענו מהקורונה?
ללא ספק ישנם מעסיקים ועובדים שעבורם הקורונה הפכה להזדמנות חייהם הם עסקים עם נוכחות מקוונת חזקה שקיבלו הזדמנות לקבל יותר לקוחות או לקוחות עתידיים ויכלו גם לפרסם בזול יותר במהלך התקופה או בעלי הון שיכלו לרכוש עסקים במצוקה כתוצאה מהון נזיל. לעומת זאת ישנם בעלי עסקים ועובדים שנפגעו קשות כמו העובדים שחיים סביב תעשיית התיירות כמו מדריכי טיול, אספקת שירותים למלונות, אטרקציות מסוימות ועוד, מי שעוד נפגע קשות הם עסקים בתחום הבידור והתרבות והמסעדנות כמו שכולנו יודעים שחלקם חזרו לעבודה אך גילו כי המכה עדיין פה. פלח עובדים נוסף שלא מדברים עליו הם עובדי הפריפריה שהסתגלו לתשתית הרכבת וגילו שניתן לגור בפריפריה ולעבוד בעזריאלי אך עם השבתתה הארוכה מאוד של הרכבת ודחיית חזרתה לשגרה הרי שעובדים אלו נפגעו מאוד ונאלצו להישאר ולעבוד מהבית במקרה הטוב או להתפטר במקרה הפחות טוב.
ישנם הרבה נתונים על חזרה לשגרה וחזרה לעבודה של עובדים רבים ואנו רואים לא מעט מודעות דרושים בתחומים שונים כגון דרושים בהיי טק, פלאפון או דרושים בורגר ראנץ וזאת במקביל לניסיונות של הממשלה לסייע עם חוק שנוי במחלוקת של משרד האוצר לעידוד החזרה לעבודה וכן ניסיון להמשיך לתת קצבאות ודמי אבטלה לאוכלוסיה שהיתה צריכה לבחור בין השניים. ישנם גורמים יותר אופטימיים בשוק אך הביטוח הלאומי לדוגמא קובע שקרוב לשבעים אחוזים מהמובטלים לא שבו לעבודה ויש היום עדיין כשבע מאות שלושים ושמונה אלף תביעות אבטלה פעילות. כלומר כשלוש מאות אלף מובטלים חזרו לעבודה מתקופת הקורונה אבל חודש וחצי כמעט אל תוך תקופת ההתאוששות נראה שהיא עוד רחוקה וזאת בשונה מארצות הברית שם נמדדת התאוששות מהירה הרבה יותר ועם כל זאת נראה שישנן עדיין עבודות שהישראלים אינם מעוניינים לקחת או לחלופין שאינן מאפשרות לסגור את החודש ולכן ישראל מחויבת להמשיך ולהכניס עובדים מירדן או מהרשות הפלסטינאית וכן לייבא עובדים מסין בתחומים שונים בעוד שפתרון אפשרי היה לאפשר לאותם עובדים לקבל שכר במקביל לקצבאות שלהם וכך להגדיל את השכר שלהם כל עוד הם בשוק העבודה. אך נראה שהמשבר מנוהל פחות בדרכים יצירתיות ויותר בניסיון לחזור אל מה שהיה. ימים יגידו מה יקרה.
