הפופולריות של ניתוחים פלסטיים

ניתוח פלסטי

האם הפופולריות של ניתוחים פלסטיים וטיפולים אסתטיים נובעת מאפליה על בסיס גיל שקיימת בחברה שלנו? העלייה בהזרקות בוטוקס לדוגמה בטיפולי פנים גדלה ביותר משמונה מאות אחוזים!!! מאז שנת אלפיים. מחקר חדש רומז שהבום הזה בניתוחים פלסטיים ובהליכים שקשורים לתעשיית היופי מונע על ידי אפלייה על בסיס גיל. המחקר (קישור למחקר כאן) שפורסם ביולי במגזין על ניתוחים אסתטיים (אסתטיק סרג'רי ג'ורנל) מצא כי אחוז גדול מהמטופלים העוברים ניתוחים קוסמטיים דיווחו שהם בחרו בהליכים של אנטי אייג'ינג בעקבות אפלייה על בסיס גיל או פחד מאפלייה על בסיס גיל.

אחת ממחברות המחקר, ד"ר רבקה פרל, המשמשת כעוזרת לפרופסור לפסיכיאטריה בבית ספר לרפואה באוניברסיטת פנסילבניה, אמרה כי המחקר הוא ניסיון ראשון לכמת אפליה על בסיס גיל בקרב מטופלים שבוחרים לעשות ניתוחים קוסמטיים. החוקרים סקרו חמישים מטופלים בקליניקה לרפואה פלסטית באוניברסיטת פנסילבניה במשך כשנה. המטופלים שכולם מעל גיל שמונה עשרה וברובן נשים היו עם גיל חציוני של חמישים. שני שליש מהם הגיעו לטיפולי אנטי אייג'ינג כולל מילוי קמטים וניקוי רעלים.

יותר משלושים אחוזים ממשתתפי הסקר אמרו שהם חוו אפליה על בסיס גיל ודיווחו על הערכה עצמית נמוכה יותר משמעותית והערכה בריאותית נמוכה, כמו גם ציפייה לאפליית גיל גדולה יותר בעתיד מצד מכרים, בני משפחה והאוכלוסייה הכללית. לפי המחקר, המתח מחוויות האפליה או הציפיה לתופעות הנגזרות ממנה מגבירות את הסיכון למתח נפשי ופסיכולוגי ולהביא להשלכות בריאותיות חמורות. כשלושים ושישה אחוזים מהמשתתפים שחוו אפליה על בסיס גיל טענו שזה קרה בהקשר בין אישי, כאשר הם נדחו על ידי חברים, בני משפחה או עמיתים לעבודה או שלעגו להם והקניטו אותם בשל גילם או שהיו להם הנחות שגויות ביחס לגיל האמיתי שלהם. כעשרים אחוזים מהמשתתפים חוו אפליה על בסיס גיל במקום העבודה ודיווחו כי פיטרו אותם או שלא קיבלו אום לעבודה או שנמנע מהם קידום בשל גילם. אלו מהם שאינם נשואים או שאינם חיים עם שותף לחיים, כלומר חיים לבד חוו פחד גדול יותר מאפליה על בסיס גיל. "להיראות צעיר" או "להיראות צעיר כפי שאני מרגיש" היו בין הסיבות העיקריות בסקר בקרב אלו שרצו הליכים קוסמטיים כגון מתיחת פנים בחוטים או מתיחת צוואר

לעשות שיווק סמס נכון ב2019

SMS זה ראשי תיבות של שורט מסג’ סרבר כלומר מסרים קצרים שיוצאים ישירות משרת כלשהו. הכלי הזה מאפשר לך להוציא הודעת טקסט קצרה ומהירה שתיפתח בשיעור של למעלה מתשעים אחוז. בשנה הבאה ללמעלה מתעשים אחוז מאוכלוסיית העולם יהיו טלפונים חכמים מה שאומר שזה כבר תשעים אחוז מהאנשים שפותחים למעלה מתשעים אחוז מהזמן. גם העלות של השימוש בכלי היא מאוד זולה, במיוחד כאשר רוכשים SMS בכמות גדולה מאוד ולאחר משא ומן עם המפעיל כלומר ספק שיש ברשותו מערכת לשליחת SMS.

לפני שמתחילים להשתמש בכלי הזה כדאי להכין את עצמכם כראוי: לאסוף מספרי טלפון של לקוחות . .פוטנציאליים. אני מכיר בעלי עסקים שמתייחסים לרשימות האלו כמו אל ספר קודש משום שזהו האמצעי המרכזי שלהם להדפסת כסף אם לדבר במילים בוטות. רבים מהם נכוו בכל הקשור לפריצה וספאם בדיוור אלקטרוני ולכן מגנים על הרשימות האלו מכל משמר. לקוח אינו מספק מספר טלפון סתם כך – אתה חייב לקנות את האמון שלהם, לפתח מערכת יחסים שללא ספק מהווה את הבסיס להודעות שישלחו.

חשוב גם שההצעות שתשלח בהודעות יהיו ייחודיות, שזה לא יהיה העתק הדבק מפרסומים בערוצים אחרים כי אחרת זה בעצם הופך לסוג של ספאם מציק למשהו שהלקוח כבר ראה במקום אחר. יש שאלו שממליצים לא לשלוח הודעות בזמנים קבועים כי זו פעולה שיוצרת הרגשת נידנוד, עדיף גם לא לשלוח יותר מפעם בחודש לטענתם. אני אישית מכיר עסקים שעובדים טוב מאוד גם עם הודעה שבועית או אחת לשבוע וחצי אבל אני מניח שזה מאוד משתנה ביחס לסוג העסק ולמידת האמון שיש לו עם לקוחותיו.

חשוב כאמור לספק הצעות ייחודיות לאלו שהשאירו מספר טלפון, משהו ממש שווה, שיגרום להם להרגיש מיוחדים ולהוקיר את הקשר הזה ואת ההודעות מהסוג הזה. עוד דרך להפוך את היחס של הלקוחות להודעות ממשהו מכירתי להרגשת תועלת הוא שימוש בהודעות כדי לספק מידע על הזמנה שבוצעה או נמצאת בדרך, על תפוגת תאריך של שירות או שירות נוסף שניתן ללקוח ללא תשלום. פעולות כאלו מסייעות מאוד לשנות את היחס של הלקוחות אל בית העסק ואל ההודעות שהוא שולח.
לקריאה נוספת על מערכת לשליחת SMS

איך להביא את האישיות שלכם לכל חלל?

התשובה ברורה למדי – על ידי טפטים מקוריים. בכתבה הזו ארצה לתת לכם מספר רעיונות לטפטים שיאפשרו לכם להביא את האישיות שלכם לכל חלל. מוכנים? אם כך בואו נתחיל…

טפט לקיר

טפט צבעוני עם 3 צבעים שבו צבע אחד הוא פס עבה יותר מהצבע השני שהוא דק יותר והצבע השלישי שהוא הכי דק. לדוגמא ירוק בהיר, צהוב ולבן ועכשיו התבנית החזרתית של הצבעים עם עובי הפסים שלהם חוזרת לאורך הקיר ויוצרת אווירה שמחה וחמימה. רעיון אחר הוא טפט באווירה של הקריביים, עלים של עץ בננה שמוצגים פעם בחלקם הקדמי והכהה יותר וחלקם בצד האחורי והבהיר של ומכסים את הקיר כולו מתקרה ועד רצפה, העלים האלו נותנים הרגשה של ג'ונגל טרופי ירוק עד.

הרעיון השלישי הוא פשוט שני צבעים שיוצרים ניגוד מרשים ביניהם כמו ירוק בהיר וכתום או תכלת סגלגל עם צהוב חרדל והטפט מורכב מפסים אנכיים עבים, בעובי זהה ובצורת מעבר חצייה, כאשר פעם אחת מופיע הצבע הראשון ולאחריו הצבע השני וחוזר חלילה. הטפט הרביעי שרציתי להציע הוא טפט של כעשרה סוגי עלים שמופיעים כולם על ענף אחד לרוחב, כאשר עלה אחד מופיע מעל הענף והשני תחתיו וכן הלאה, במרכזו של הענף מופיע פרח בולט ומרשים וכך הטפט חוזר על עצמו עם אותם ענפים אחד תחת השני ויוצר עושר של עלים ושל ירוק.

טפט בצבע קרם

הטפט השלישי (לא טפט גיאומטרי) הוא טפט של גרסאות שונות של הפְלֵר דֶה לִיס או מה שנקרא באנגלית לילך המדונה, מדובר תמונה מהצד של פרח סימטרי בעל שלושה עלי כותרת המדמה את פרח האיריס מקבוצת איריסי ההיכל. כולכם ודאי מכירים אותו משום שהוא מופיע על הצד האחורי של מטבע 1 שקל חדש או לחלופין על מגיני האבירים השונים. לפרח יש היסטוריה ארוכה מימי האצולה הרומית, דרך אימוצו על ידי מלך צרפת פיליפ הראשון ועוד רבים אחרים. בטפט הוא מופיע פעם בצורתו המקורית ולאחר מכן בגרסאות שונות כגון הוספת עלה כותרת אחד, הורדת עלה כותרת, הצגת הפרח הפוך ועוד. הטפט עושה שימוש בשני צבעים בלבד, כנראה מטעמי חשכון – בצבע שחור עבור הפרחים ובלבן קרם לרקע.

כתבה הזויה בווינט על זוגיות ופוליטיקה…

בסערת הרגשות שמעביר אותנו מסע הבחירות של היום אין בעיה לשנוא. כוח הפרוד הנושב ממנו עולה בעוצמתו על כל מה שהכרנו עד כה.בבתים בהם בני הזוג חושבים פוליטית אחרת, "זמן הבוחר" הוא קרקע פורייה לחילוקי דעות נוספים שגם ככה לא חסרים. כנגדם כמו תרופות פלא נגד חום צצות להן בעיתונים ובאינטרנט סדרות של עד 10 עצות הבאות להוריד את חום הבית.

"אל תיכנסו בכלל לוויכוח אם אתם רואים שאתם לא מסוגלים להכיל דעות מנוגדות." "תחליטו שהפוליטיקה היא לא נושא שמשוחחים עליו בבית, ובטח לא סביב שולחן האוכל עם הילדים או במפגש עם חברים".

נכנסתם בעל כורחם "לקו האש": "תהפכו את הוויכוח למשחק – אייך הייתם מקימים קואליציה, אילו תיקים הייתם מחלקים ביניכם."

תסיימו ב"הפי אנד": "תזכרו מי עומד מולכם, אתם מכירים האחד את השני. אל תלחצו על נקודות רגישות. תנשמו עמוק ותחכו ליום שאחרי ה-9 באפריל".

שאלתי את עצמי- למה ככל שרוצים לא מצליחים ליישם את ההצעות של יועצי הזוגיות או מנחי תהליכים?"

הרב ברוך שלום הלוי אשלג-הרב"ש

בשנת 1907, בוורשה שבפולין, נולד הרב ברוך שלום הלוי אשלג. מי שעל שמו תקרא עמותת בני ברוך או בשמה האחר ארגון קבלה לעם. הוא גדל על ברכיו של אביו, בעל הסולם, המקובל הגדול של המאה העשרים שחיבר את פירוש הסולם על ספר הזוהר. בשנת 1921 עולה משפחת אשלג ארצה וקובעת את מקומה בירושלים. שמו של בעל הסולם אבי המשפחה, מתפרסם כעילוי בתורה.

הוא התמנה לרבה של שכונת גבעת שאול בירושלים, ותלמידים מתחילים לפקוד את ביתו ולהשתתף בשיעורי הקבלה שהוא מעביר כמנהג המקובלים, באישון ליל, כשכל יתר העולם ישן. הילד ברוך חולם מגיל צעיר להשתתף בשיעורים של אביו, ללמוד ממנו את חכמת הנסתר ולגלות את סוד החיים. אך בעל הסולם קובע שכל אחד מתלמידיו חייב להיות נשוי, להקים משפחה ולעבוד לפרנסתו, לחיות כתא בריא בחברה. ברוך הצעיר גדל וממתין לרגע שבו זה יתאפשר, ובהיותו בחור צעיר הוא נישא ועובר לגור בירושלים העתיקה עם משפחתה של רעייתו הצעירה. למחרת החתונה הוא מגיע אל ביתו של אביו ומשתתף בשיעור הקבלה הראשון בחייו. ההתרגשות, השמחה וההודיה עצומות.

בירושלים של אותם ימים כנופיות וחיות טרף מסתובבות בלילות בדרכים, אין יוצא ואין בא, כל אחד ספון בביתו. אך ברוך שלום הלוי אשלג הצעיר חייב להגיע אל בית אביו המרוחק, הוא אינו מסוגל להחמיץ שיעור. נפשו משתוקקת לטעום ולהרגיש עוד ועוד מן הפלא המדהים הזה, שמגלה לו מהו שורש החיים, כיצד נוצרו ומה מטרתם. לאן הולכת ומתקדמת האנושות כולה שאנו חלקים קטנים מתוכה, שזורים זה בזה כגוף אחד ממש, שמתוך הקשיים הנוראים מתקדם אל מצב מופלא. ברוך שלום הלוי הצעיר אינו מפסיד אף שיעור, גומע בשקיקה כל מילה.

לבקשת אביו, הוא לומד ומקבל הסמכה כפולה לרבנות, משני הרבנים הגדולים של אותם ימים: הרב קוק והרב זוננפעלד. מידי יום הוא משכים קום עוד לפני עלות השחר, משתתף בשיעורי אביו, ולאחר מכן ממשיך אל יום עבודה מפרך ומאומץ. הוא עובד כתפסן ברזל, בסלילת כבישים, בבניין, בכל מה שניתן למצוא בארץ ישראל הצעירה על מנת לפרנס את משפחתו ובליבו בוערת אש האהבה, משתוקקת לגלות עוד ועוד את הבורא, מקור החיים. ככה זה אצל מקובלים, כמו היום במקומות קבלה אמיתיים – אנשים עובדים לפרנסתם במקביל ללימודים. 

להפסיק לחכות לתורי לדבר

לרוב אנחנו מקשיבים ומחשבים במוח מה נגיד על זה, במקום פשוט להקשיב. קורה שאנשים יושבים ביחד ומדברים, אבל אף אחד לא ממש מקשיב לשני ורק ממתינים לשעת הכושר להשחיל את מה שיש להם לומר.  
היכולת להתאפק נותנת לנו את כח העל להפוך למתבונן במקום לשחקן פעיל. היתרון בזה הוא שאפשר לעשות פחות ולהשיג יותר מכל סיטואציה. אנשים אוהבים לדבר, אז לתת להם לדבר. להקשיב. זה מעשה של אהבה. כשאנשים מדברים, הם מוסרים לנו את כל התקוות, הפחדים, הרצונות, הצרכים, האהבות, השנאות שלהם. ומבלי לדבר הרבה, נוכל לעשות למענם יותר משהיינו יכולים לתת להם בסיפורי החוכמה שלנו – לחזור על מה שהם אמרו, לשאול אותם שאלות שירחיבו את מה שדיברו, להדגיש את הנקודות המשותפות שגילית.

לא לאפשר לרצונות שלנו למשוך אותנו לכל מיני כיוונים: הרצונות שלנו גורמים לנו להתמקד יותר מידי בתוצאות. ההנאה נמצאת בתהליך. ואנחנו נוטים לשכוח את זה, ולרוץ לתוצאה, ברמה שאנחנו עלולים לעשות את הכל בעצמנו במקום לעשות את זה ביחד, כדי שזה כבר יהיה מוכן וגמור.

להרפות מהרצינות: כשאנחנו מתייחסים ברצינות יתר לעניין כלשהו, הוא מתחיל לנהל אותנו ואנחנו הופכים אותו לדבר החשוב ביותר. טוב להתמקד בנושא שצריך לקדם, אבל לא להפוך את זה לחיים שלנו.  להתמקד בקידום הקריירה זה טוב, אבל לא להפוך את החיים שלנו לפיתוח הקריירה, כי אז נשכח לחיות, נשכח להיות עם חברים, עם משפחה, מבלי לחשוב שעלינו להתפנות עכשיו לדברים אחרים.

אין לנו באמת שליטה על החיים שלנו. החיים קורים. ולכן נזדקק לצידה טובה למסע הזה – לכוחות על האלה כדי לזכור שהתוצאה לא חשובה, אלא הדרך. ובשורה התחתונה, לא אני כאן חשובה, אלא מה אני עושה עם הנוכחות שלי בעולם. 

זה לא העזתים! זה הכיבוש (באמת?!)

"יהיה לנו שלום עם הערבים רק כשהם יאהבו את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו." גולדה מאיר

סליחה גולדה. בזמן הקרוב זה רק חלום. ב2009 ,ב- 12 בנובמר,חלאד משעל, מי שהיה יו"ר הלשכה המדינית של חמאס באותה שנה נפגש עם מספר ראשי מפלגות בדמשק . באותה פגישה הוא שטח בפניהם את האסטרטגיה הכלכלית של החמאס (נדיר מאד, יש לציין)

חמאס תמשיך לתעדף, אמר חאלד, את ההתנגדות  המזוינת על פני התושבים או שיקום תשתיות.יש לציין שהוא באמת עמד במילה שלו  – שהרי כל כך רבה הסמיכות בין העברת הכסף הקטארי לרצועה לבין ההסלמה האחרונה שזה יכל להיות קצת מצחיק, אילו הבדיחה לא היתה על  חשבונינו. ואם נביט קצת מעבר – אנו יודעים כי היישוב היהודי סבל פרעות, רצח וביזה הרבה קודם להפיכתה של התקווה למדינה יהודית ממשית.

בין מרד הפלאחים לפרעות תרפ"ט לא ממש נתנו לנו לנוח.. השייח אמין אל חוסייני נפגש עם היטלר ב29, וכוונותיהם לגבי היהודים לא היו ידידותיות כבר אז. ויתכן שחלקינו ,בין הים התיכון לירדן , מצפים שאולי בחלוף עשורים מספר שכנינו ירגעו ויפנימו שיש לידם מעצמה חדשה. חבל.
ההסטוריה מלמדת אותנו שסכסוכי שכנים עשויים להמשך מאות בשנים. לראיה הבסקים באיטליה,  הסקוטים באנגליה ואפשר עוד להמשיך.. כך שנאיבי מאד מצידינו לקוות שהמיקרה הפלסטיני יהיה שונה.

"אלוהי. תן לי הכוח לשנות מה שביכולתי, את הכוח להשלים עם מה שלא אוכל לשנות ואת השכל להבדיל בין השניים"

עושים היסטוריה

השם "בעל הסולם" היה שם שנלחש בין בודדים והיה קונצנזוס שלא מדברים עליו בפומבי, כי הוא היה המקובל הראשון בתקופה המודרנית שהודיע קבל עם ועדה כי הגיע העת להפוך את חוכמת הקבלה, שהייתה חוכמה ליחידי סגולה עד אותו זמן, לחוכמת ההמונים. רוב הקהילה הדתית לא ראתה זאת בעין יפה, להוציא בודדים כמו הרב קוק, מי שהיה הרב הראשי הראשון במדינה, שהיה בעצמו מקובל גדול.

רבי יהודה אשלג, המוכר בשמו "בעל הסולם" בזכות פירוש הסולם שחיבר לביאור ספר הזוהר, היה מקובל שהתחיל את דרכו בחוכמת הקבלה כבר כילד קטן, כשבאופן "מפתיע" נחת בידיו ספר הזוהר. המקובלים מספרים שהאדם לא יודע באיזו דרגה רוחנית הוא נמצא עד שהוא עובר לדרגה החדשה, כי רק בתוך ההבנה המלאה של הדרגה שסיים, הוא יכול ממש לחוש את מה שעבר ולהבין את זה בכל איבריו.

פעמים רבות אנחנו אומרים על אנשים שעושים היסטוריה, שהם "הקדימו את זמנם", אך האמת היא שהם לא. הם פשוט הגיעו לפנינו לאותה מדרגה שעליה אנחנו מתחילים לדרוך כדי להכין לנו את הקרקע, כדי לסדר לנו את כל הדרוש כדי שברגע שאנחנו נהיה מוכנים, נבוא ונבין ונפנים ונאמץ בקלות יחסית. בזכותם, בזכות העבודה שהם עשו בשבילנו. באחד ממכתביו כתב בעל הסולם: שמח אני שנבראתי בדור שכזה שמותר לפרסם את חוכמת האמת.

ועכשיו, כשעם ישראל מוכן להתחיל את המסע המרתק לשוב לשורשו, לממש את תפקידו כעדת כהנים וגוי קדוש, הראשונים מתחילים להניח את כפות רגליהם על המדרגה הראשונה הזאת, ואחרים מתחילים לשאוף אליה ואחרים רק מתחילים לקלוט שהיא קיימת, אך זה קורה, כך כמו שהיה בחציית ים סוף, נמצאים בפניו כל הכלים מוכנים בזכות עבודתם של אנשי רוח בקומתו של בעל הסולם כמו מיכאל לייטמן, ששמו היום נישא בגאון בכל דוכן ספרים, בכל ספריה, בערוצי טלויזיה, בפרסומים באינטרנט, כשכל החומרים שהכין לנו (פירוש הסולם לספר הזוהר, פירוש כתביו של האר"י ומסות חברתיות עם הנחיות ברורות לפעולה), ברור לנו שלא הקדים את זמנו, ושגילוי החוכמה אכן החלה בזמנו במלוא הדר. שמחה אני שנולדתי בדור שכזה, שמותר וחובה לאמץ את חוכמת האמת, ושיש לי סביבה טובה שעוזרת לי לממש את משימת חיי.

מה הטעם בחיים?

בימינו אנשים לומדים בכל מיני חוגים עושים מדיטציות כדי לגלות את העולם הפנימי שלהם. משתמשים בהרבה מאוד טכניקות, הולכים לסדנאות בשביל לגלות את "הכוח הפנימי", בתקווה שיוכלו לשנות את המציאות שלהם, ולחיות טוב יותר. על פי הקבלה באתר קבלה לעם, אין באדם דבר חוץ מהרצון שלו ליהנות ככל האפשר. ליהנות מכל מיני מקורות, בכל מיני אופנים. אחד רוצה יותר כסף, השני יותר כבוד, השלישי כך והרביעי אחרת. כלומר, האדם הוא סך כל הרצונות שלו. אנחנו בורחים מרע, ורודפים אחרי טוב. ובסופם של החיים, אנחנו מתוסכלים וחסרי אונים. החיים עברו עלינו במאבק הישרדותי מייגע ומאכזב. ואנחנו תוהים: על זה בזבזנו את החיים שלנו? ואולי קיימת בכל זאת איזו מטרה יותר נעלה לחיים שלנו? השאלה הזאת מתעוררת בכל אחד לפעמים… אנחנו רוצים להפטר ממנה, רוצים לשכוח אותה, כי היא ממררת את חיינו, משפילה אותנו, ואין לנו תשובות עליה. לכן, יש כאלה שלוקחים סמים, או אלכוהול, אחרים מתמסרים לציור, הלחנה, או מדע וזהו. אבל מה התועלת? מתברר, במיוחד בדורנו, שאנשים מגלים שיש בהם איזה "ניצוץ פנימי" קטן שמושך אותם לגלות את מטרת החיים. מטרת הבריאה, מטרת הקיום שלנו. הניצוץ הזה לא נותן מנוחה, הוא מושך אותנו לנסות ולגלות את השורש שלנו, לחקור מי אנחנו.
והאם יש מטרה לחיינו. מתוכו אנחנו שואלים: מה הטעם בחיינו? האם אנחנו כאן רק בשביל שהגוף שלנו יחיה וימשיך את הדור? לדאוג לגוף הזה ולתת לו כך וכך קלוריות? אמנם זוהי טרחה גדולה בה אנחנו עסוקים רוב חיינו. כי כדי לספק לגוף את צרכיו, עלינו ללמוד, לעבוד להרויח כסף למחייתנו, למצוא בן/בת זוג ולהביא ילדים לעולם אבל האם זה כל האדם? (מבחינה זו כמעט ואין הבדל בינינו לבין כל חיה או בהמה אחרת). האם זה מספיק לנו? בשביל זה כדאי לחיות? מתוך מחשבות כאלה אנחנו מגיעים למסקנה שהתשובות לשאלות על מטרת חיינו נמצאות כנראה מעל הגוף הזה. שהאדם שבי, חייב להיות משהו אחר! משהו פנימי, נעלה יותר. ואכן יש בתוכנו תכונה ייחודית לאדם וזוהי המודעות שלנו. איך אנחנו תופסים את המציאות ואת עצמנו. אולי אם נחקור ונפתח את החלק הזה שבתוכנו נגלה בשביל מה כדאי לחיות? נוכל לקבל תשובות לשאלות כמו בשביל מה אני חי? או מה הטעם בחיי? אולי כך אוכל להרגיש שמח ולגלות שיש מטרה לחיים שלי…

בין פולאני לשקדי

האם היליד תמיד ינתח את תרבותו ברמה נמוכה מכפי שיעשה החוקר אותו? האם זה תלוי בסובייקטיביות של היליד? כלומא אם מדובר במשה,בני,ברוך,רונן או עובדיה? מייקל פולאני יאמר שאנחנו יודעים הרבה על עצמנו יותר מכפי שאנו יכולים לדווח על עצמנו. זהו ידע סמוי –tasic knowledge למרות שאנחנו יודעים אנחנו לא יודעים איך לנסח זאת. אז כיצד אנשים תופסים את עצמם? כחוקרים אנחנו צריכים לשים את עצמנו במקום הנחקרים ולהבין את השקפת עולמם- לכן עושים עבודת שדה, נכנסים לתוך החברה הנחקרת. לומדים להכיר את הקטגוריות של חשיבה של הנחקרים. להתרחק מהאובייקט ולהתקרב למשמעות האובייקט

שקדי רואה חשיבות עצומה בהטמעות בשדה: בכל מחקר יש חידה- מהו הסיפור שאנו רואים בשדה, אבל שנמצא באופן סמוי ולא על פני השטח. כיצד מגיעים לידע סמוי? תצפיות, מסמכים, חפצים ותפקידם, ביטויים. בוחנים: תקשורת בין הנחקרים, דפוסי פעולה. מקורות מידע משניים: ספרות על התקופה או על התופעה. מהלך חשוב: זיהוי קטגוריות החשיבה של הנחקרים, מה עומד מול מה, איך מסווגים דברים, מהן הדיכוטומיות, זה מלמד על תמות חברתיות.

הנחקרים לפעמים משתמשים בקטגוריות מסוימות באופן מכוון, כדי ליצור רושם מסוים, צריך להבחין בכך ולזכור שזה ה emic כמו לדוגמא בCommunity of practice- קהילות של פרקטיקה (מדענים למשל). במחקר שדה אפשר לא לציין כלל שמות אנשים, שם בית ספר, עיר וכד', אין בכך צורך. ניתן לצפות ולרשום רק לאחר מכן בנפרד (אפילו בשרותים) כדי לא להראות רושמת כי זה מרחיק

בין השמשות – כמשל לזמן של שינויים בתודעה

דב אלבויים ראיין את יהודה משי זהב בתוכניתו: בין השמשות. הופתעתי מהאופן שבו דב הציג את יהודה משי זהב יו"ר זק"א. כאדם חרדי "שחצה את הקווים". בדרך כלל אנחנו מכירים את האנשים באמצעות הקיטלוג: "אה חרדי.." מייד מכניסים למשבצת, עם הדעות הקדומות, וכבר ברור לנו במי מדובר. כמו שהופתעתי גם התרגשתי מהאדם שהכרתי במהלך הראיון. אדם בעל שיעור קומה, רגישות עליונה לכבודו של האדם באשר הוא אדם, בעל מוסר גבוה, אחריות אישית ואיכפתיות חברתית, יוזם, כרזימתי, , חלוץ במחשבה, אמיץ – והוא חרדי. הראיון ריתק אותי מפני שבמהלך למדתי להכיר את יהודה האדם. כן הופעתו חרדית, גר בשכונה חרדית, נוהג על פי מנהגי היהדות החרדית, כיוון שהוא יהודי שומר מצוות אדוק. ועם זאת מקבל את האחר ( החילוני ) ומכבד את המקום שלו. נכון שהוא גדל בנטורי קרתא – והתחנך ברוח קיצונית להחרים את הציונות, ואף להתנגד לעצם קיומה של המדינה, בהפגנות והתרסות כנגדה. כיוון שהילדים ובני הנוער התחנכו שיש רק אחת אמת נכונה וזו דרכם של נטורי קרתא וזו הייתה דרכו. עד שיום אחד ראה את המציאות טופחת על הפנים – בפיגוע המוני שבו מחבלים פגעו באוטובוס שהדרדר לתהום עם הרוגים ופצועים רבים. שם הוא פגש את אחיו היהודים (החילונים). שם הוא נפגש עם המציאות שהוסתרה ממנו, שם הוא קלט שהוא צריך לעשות מעשה. הוא הרחיב את פעילותו בזק"א גם עבור "החילונים" ובשל המציאות הכואבת שאנחנו חיים בה, ראה מאות ואלפי מקרי מוות כשנזעק למקומות האירוע כדי לעשות את המצווה של הטיפול במת…. אבל יותר מכך כדי לסעוד את מעגל הקרובים להדריך, לנחם ולהיות שם בשבילם. שני בניו התגייסו לצנחנים וגולני. " כי צריך לתרום את חלקם למדינה". נכון שהוא "משך אש" מכיוון בני העדה. והיה חרם ונידוי כלפיו. אבל יהודה מאמין בדרכו , ומסנגר : כן יש היום התעוררות בקרב בני העדה ומנהיגיה. יש הכרה שצריך לשנות כיוון. מעטים קיצוניים מייצרים תדמית שלילית מאוד לעדה, אבל יש התפכחות. בסופו של דבר כולנו בני אב אחד, שמחוברים למורשת של הערך ואהבת לרעך….וחייבים להיות מחוברים , כי בלי זה אין לנו סיכוי לשרוד כאן. מורשת חז"ל חינכה אותנו שדרך ארץ קדמה לתורה. ודרך ארץ היא ההיגיון האנושי והכבוד לזולת וההתנדבות למען חברה בריאה ומחוברת

ט"ו באב- למה נקרא "יום האהבה" ולאיזו אהבה מתכוונים?

הייתכן שכדי להרגיש חיבור צריך להרגיש כל הזמן את הניתוק? האם הניתוק חייב להיות בתוך החיבור, ורק כך אפשר לקרוא לזה "קשר"? בעצם, לא יכול להיות האחד ללא השני. אנחנו יכולים להרגיש את הבריאה רק מדבר והיפוכו. "כיתרון האור מתוך החושך", רק, זה לעומת זה.

קשרים נבנים בין שחור ללבן לא כמו עצים בירוק. כך נבנית צורת התקשרות נכונה. נקודה המגע היא בהתקשרות בין שניים. לעיתים אנו מדמיינים אהבה ורודה כלשהי, "זוג יונים"… בדורנו זה אנו עדים שנישואין אינם מחזיקים, קשרים לא מחזיקים, מדוע זה כך?

כיוון שלא יכול להיות מגע אם אין שנאה ואהבה יחד. רק בהתקשרות ביניהם נוצרת האהבה. כל האהבה נבנית על ידי ויתור, והתחשבות. לא יכולה להיות אהבה ללא שנאה. רצון אגואיסטי, ועל פני זה "על כל הפשעים תכסה אהבה". ודווקא מתוך זה מורגשת האהבה. וזה נכון לגבי קשרים וזה נכון לגבי האנושות כולה, המצב הנוכחי בו מתגלים פירוד, פילוג ושנאה, לעומת המצב שיש לבנות של חיבור ואהבה. ההרגשה שאנו נמצאים בפירוד בינינו, כל אחד אגואיסט, חושב לטובת עצמו, וזה לא רע, זה פשוט הטבע. ודווקא על פני זה, למעלה מזה, אנו מרכיבים רשת קשר בינינו, שכולנו משפיעים לכולם וחושבים על כולם. ושתי הרמות הללו יכולות להיות יחד. והפער ביניהן יתן לנו שמחה כפולה ומכופלת. מצב בו אנו רואים באיזה מצבים היינו, ומה השגנו עכשיו, איזה מצבים טובים. והפער הזה הוא הנותן התפרצות של אהבה. וזה נקרא יום האהבה.

סבלנות של אמא

אתמול חברה אהובה שלי מתיישבת לידי, ככה, מטילה עצמה על הכסא, באפיסת כוחות ואומרת לי: קשה לי עם הילדים. פניה נפולות, גופה עייף, ולבה מתוסכל עד דואב. לילד הצעיר פריחה, הגדולה צריכה עזרה בלימודים, האמצעי צריך תשומת לב, ואני… איפה אני? אולי במחשבות על אתמול? אולי מקשיבה לשיעור של הרב לייטמן?

ואני מקשיבה, וחושבת, ומכירה את המצב, ומייד עולה בי תחושת לב שלבד אי אפשר לעשות כלום. כל אחת בד' אמותיה, מתמודדת עם בעיותיה, ילדיה, ביתה. זה לא עובד כך. היכן הערבות ההדדית? היכן העזרה ההדדית הטבעית מאוד לנשים? לאן נעלמו כל אלה? האם אישה אמורה לגדל את ילדיה ותינוקותיה בכוחות עצמה?

https://www.youtube.com/watch?v=_TYEiwDbWX4

בעבר חיינו בחמולות, ואישה שילדה היתה עטופה בטיפול, וכאשר אוגרת כוחות, נרתמת לעזור לאחרות. ואילו הצעירות של ימינו, ללא הכנה, נכנסות לבניית משפחה, לעול, שלא היו מוכנות לו, וחוות תסכול ללא תמיכה. במצב בו נשים עסוקות בתמיכה הדדית, בעזרה הדדית, אפשר הכל, אפשר לתת כוחות זו לזו, גם אם לא פיזיים, אבל חיוך, הקשבה עצה ובעיקר דוגמה. הדוגמה שאנו נותנות זו לזו נותנת כוח, מניעה אותנו, והיא חלק מהערבות ההדדית שניתן לבנות בינינו.

אז… חברתי דיברה, ישבה שפופה על הכיסא. ואני הקשבתי, והרעפתי עליה מחמאות, כמו המאמצים שהיא עושה, וההשקעה שלה היומיומית, ועוד מילים טובות, ופתאום, כהרף עין, היא הרימה עיניים מחייכות אל העולם. ופתאום הטוסיק של הזאטוט לא העיבו על לבה, כי כשיש חברות, וכשיש ערבות הדדית, ומילים טובות בינינו, הכל אפשרי. זה מוכח. תנסו.

האם כך צריכה?

השמיים התרפדו עומסים, וזיפי חיצי מים שנונים פשטו כממעיינות הנסתרים.
ותחת קבוצת תמהוני להבי ברקים, התגלו באופיים  והצתברו כרכושי עתידות, סופות רוח המתעתדות.
ובמעצמת תדירות ובאופי כבשני מעגלי איתני בוהקים, ובקובצני אש ובתמרוקי להבי זקופי נתזים, חליפות רוח משוננות התפדרו כצנצנת רקומת מחטי אשתונות.

… האם כך צריכה להתנהל מערכת הקשרים בין האנשים, בין מדינות, בין חזיתות, בין קבוצות הנמצאות בקשר כל שהוא, בין צבאות, בין כל אדם לאדם בעולם… באנושות??

המדהים הוא, שלפני אלפי שנים חכמת הקבלה באה לעולם וגילתה סוד מאוד חשוב, דרכו כל האנושות תפרח ותשגשג ותגיע לשמחה ואושר.
החכמה מגלה כי אם אדם יתייחס לזולת בקשר של הנקרא ואהבת לרעך כמוך, כל המציאות מכך תשתנה לטוב!!!
אז מה דעתך, שווה לנסות?!

סודות פורים

פורים שמח! לפנינו מאמר שמסביר את סיפור מגילת אסתר במשמעותו הפנימית על פי חכמת הקבלה, לפי חכמה עתיקה זו, כל הכתבים המיוחדים והעתיקים שחיברו גדולי ישראל בכל הדורות נכתבו מתוך השגה רוחנית, שינוי, טרנספורמציה מיוחדת שעובר העוסק בחכמת הקבלה המאפשר לו לחוש בכוחות המנהלים את המציאות. האדם ההדיות שלא עבר טרנספורמציה זו לא ירגיש בשום הבדל כאשר יקרא בכתבים אלו ויחשוב בשוגג כי מדובר באיזה שהוא סיפור היסטורי במקרה הטוב, או אגדה עורבנית במקרה הפחות טוב. וליהפך, המקובל, האדם שרכש חוש מיוחד ע"י חכמת הקבלה ירגיש ויחוש בקריאת כתבי המקובלים מעין חור שחור, או חור תולעת כהגדרת העוסקים בחקר החלל, אשר משנכנסים אליו עוברים למציאות חדשה, שונה, ומרתקת כמותה איש לא ידע ואיש לא שמע, ובדוגמה יותר הוליוודית, את הסרט הסיפור שאינו נגמר ראיתם? כך ובאופן מאד דומה חש המקובל כאשר הוא קורא בכתבים מיוחדים אלו, במאמר זה ננסה להעלות על הכתב מעט מן גילויי המקובל, אף על פי שקצרה ידינו מלהעביר התחושות עצמן, כי טעם וריח אי אפשר לספר במילים..

המגילה כשמה כן היא מגילת אסתר, מן שורש המילים מגילה – גילוי, אסתר – הסתרה, גילוי בהסתרה, המקובלים רומזים לנו כי ע"י הכרת המגילה במשמעותה הפנימית אנו יכולים להגיע לגילוי, גלוי של מה? גילויו של הבורא לנברא. הבורא הכוח העליון ששולט בכל המציאות מוסתר מנבראיו, בני האדם, אך הוא מעוניין להתגלות, בתנאי שהאדם יסתיר.. ממש כמו משה בהר סיני עליו כתוב, ויסתר משה פניו כי ירא מהביט – ואז לתמונת השם יביט.. האדם החי בעולמינו אינו מודע כי הכוח העליון מנהל את חייו ושולט עליו בכל רגע ורגע, בכדי לגלות את הכוח הזה על האדם לעבור את אותה טרנספורמציה ושינוי שהזכרנו קודם, אך מהו אותו שינוי? אומרת לנו המגילה : הסתר, היינו שעל האדם להסתיר בכדי לגלות, כמו משה, ואת ההסתר יש לעשות על דבר אחד בלבד, הדבר היחיד שמונע מן הנברא לגלות את בוראו, דבר זה לפי חכמת הקבלה הוא אגו האדם, גאוותו של אדם על הזולת, כמ"ש כל המתגאה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד, היינו הפירוד שבין האדם לבורא נובע מכך שהאדם נמצא בתכונות שונות ומנוגדות מן הבורא, כי הבורא הוא כולו להשפיע ולתת והנברא הוא כולו לקחת ולקבל. והפירוד הזה בתכונותיהם הוא הגורם להסתרת הבורא, על זה באה המגילה ומציאה תרופה, בהסתרת האגו והגאווה, נגלה את כוח ההשפעה שהוא הבורא.

חכמת הקבלה – ספר שמעתי

אין עוד מלבדו, פירושו שאין שום כוח אחר בעולם שיכול לעשות משהו נגדו יתברך, במילים אלו פותח לנו בעל הסולם הרב ברוך שלום הלוי אשלג את מאמרו הידוע והראשון בספר שמעתי. למעשה אין זה ספר אשר נכתב על ידו של בעה"ס אלא דווקא ע"י בנו, הרב"ש, הרב ברוך שלום הלוי אשלג. את הספר כתב בנו בכורו וממשיך דרכו כפתקים אשר כתב לעצמו מיד לאחר ששמע מאביו את הדברים. פעם אחר פעם, ובזמנים שונים, לאחר ששמע את הדברים נטל לידיו הרב"ש עט ונייר והחל לכתוב את ששמע מזיכרונו, את הפתקים שמר וכרך בכריכה אחת ועתם עסק ולא מש מהם כל חייו, על כותרת הספר המאולתר חתם הרב"ש בכותרת "שמעתי", היינו הדברים ששמע מאביו. לימים כאשר הרב"ש אשר עסק בספר זה שנים ארוכות אחרי מות אביו, וכשהוא על ערש דוי העביר הרב ברוך את המחברת הקדושה לתלמידו המסור הרב ד"ר מיכאל לייטמן. לייטמן שקיבל ממורו את חשיבות הקריאה והעיסוק בספר החליט לעשות מעשה ובפעם הראשונה, וכמעט שמונים שנה לאחר שנכתבו פרסם את הספר בפעם הראשונה לציבור הרחב. הספר נחל הצלחה כבירה אצל כל מי שעוסק בחכמת הקבלה, בפעם הראשונה נמצא ספר גנוז, אשר גובהו הרוחני רם כל כך ואשר את תוכנו יכול גם ללמוד מי שעוד לא נמצא במדרגות רוחניות אבל מבקש להגיע אליהם. הספר בעל הכוח האדיר מסוגל להביא את האדם שלב אחר שלב, אל הסולם הרוחני ולפתוח בפניו את עיקרי חכמת הקבלה והסודות הגנוזים בה. ובאמת כך היה, תלמידיו של הרב לייטמן החלו לעלות מעלה מעלה במעלות הסולם הרוחני, והגיעו תוך זמן קצר יחסית שבעבר היה לוקח עשרות רבות של שנים להשגה רוחנית. הספר פתח בפניהם פתח, או אם תרצו זרק להם חבל, אשר עליו הם יכלו לטפס יחד, כאיש אחד בלב אחד אל עבר האחד היחדי והמיוחד. ממש כשמו כן הוא בעל הסולם דרך בנו בכורו הרב"ש ותלמידו וממשיך דרכו ד"ר מיכאל לייטמן, הביאו יחדיו סולם, אשר מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל שיש לאדם המבקש הוא לטפס על אותו סולם ולהגיע למטרת חיי

תיקון עולם עכשיו!

זמן תיקון! במאמרו הידוע של בעל הסולם, הרב יהודה לייב הלוי אשלג, כותב המחבר על החשיבות הגדולה שבלימוד חכמת הקבלה בעת זו לכל אדם בעולם, ללא הבדל דת, גזע ומין. החשיבות עליה מדבר המחבר היא שבזכות חכמת הקבלה ניתן להגיע לתיקון העולם מעולם שבור חרב ומלא ייסורים לעולם שכולו הטבה ואהבה, זוהי מהותה ותכליתה האמתית של חכמה זו. התיקון המיוחל לא יגיע ממעשים יפים ונעימים לעין כפי שנהוג לחשוב אלא דווקא ע"י תיקון ליבו ומחשבתו של האדם, תיקון שרק חכמת הקבלה, השיטה בת אלפי השנים יכולה לחולל. אז כיצד פועלת השיטה. בעצם כל ייחודה של חכמה זו היא בפקיחת עיני האדם לטבע ולעולם בו הוא חי.  אנו נוהגים לחשוב כי אנו יודעים מה קורה איתנו, מה רצוננו ולאן אנו מעוניינים להתקדם, אלא שחכמת הקבלה שמה לאדם הרוצה בכך את האמת מול הפרצוף גם אם לפעמים האמת הזו קצת מרה וחמוצה. לפי חכמה זו האדם הוא הייצור היחיד בכל הטבע שלא נמצא באיזון עמו, בסימביוזה, כמו שנמצאים כלל בעלי החיים, אלא האדם מנוגד בטבעו האגואיסטי לטבע עצמו ובכך מזיק לעצמו שוב ושוב ולכל הסובבים אותו במעגל אין סופי כמעט של ייסורים, רק אם ישכיל האדם ע"י שימוש נכון במדע הקבלה הוא יתוודע בכל עומק ליבו בחוסר איזון זה ואז תבוא בליבו ההחלטה חזקה מספיק בעוצמתה בכדי שיתחולל השינוי. למעשה האדם הוא היחיד שמתנהג רע עם המערכת שסובבת אותו, רצונו לשלוט ולהתגאות מעל שאר הנבראים היא המפרידה אותו מהאיזון עם הטבע, ויש שיגידו, הגם שאריה ונמר הורסים ורודים בזולתם, על כך עונה להם החכמה כי שום חיה או יצור לא יהרוס ויחריב לצורך תועלת עצמו בסיבת הפקת תענוגו בהרס עצמו, אלא רק לצרכי הכרח וכורח המציאות. היינו, נמר או זאב כשמסיימים טרפם להרוות צמאון בטנם לא ישובו להרוג ולטרוף, אלא יחכו, עד אשר ההכרח התעורר בהם שנית קדימה, וישובו לממש צרכי חיותם לחמם. אך האדם, ירמוס ויחמוד לצרכים שונים לגמרי, גם עם שובעו ההכרחי כבר בא על סיפוקו, ומשאלתו לשלוט ולחמוד ולבוז הזולת לצרכי בילוי ושררה. ועל כן האדם הוא היצור היחיד, הדרוש תיקון. דווקא כעת כאשר גובה קלקול האנושות הגיע לרום גובהו הנורא, ואנו עומדים בפני כיליון והרס העולם, הבאר, ממנו אנו שותים, זהו הזמן הנכון, האידאלי וההכרחי להתחיל בתיקון שמציעה חכמת הקבלה. אך לולא פתיחת עניים זו שמציעה לנו חכמה זו, לא נגיע להכרה כי יש מה לתקן, וכי אפשר לתקן.

מהסתר לגילוי – מגילת אסתר

ישנו עם אחד מפורד ומפוזר בין העמים, את נקודת התורפה הזו ידעו כל שונאי ישראל לדורותיהם, אומנם המן הרשע אוכר ישראל עליו מיוחס המשפט הידוע מן המגילה הוא ממציא ההגדרה, אך גם אנטישמים רבים, מודרניים יותר או פחות תמיד ידעו לפגוע בעם ישראל דרך הפירוד ביניהם, אם בתקופות הקדומות של נבוחדנצר בתקופת בית שני ואם בתקופות מודרניות יותר של מלחמת העולם השנייה תמיד היו שביקשו לנצל את הפירוד שבעם היהודי ולתפוס אותו כשמכנסיו למטה בנקודת התורפה הכואבת הזו. על השאלה הנ"ל נרצה לסביר במאמר שלפנינו, הרי יש ביטוי ידוע שנקרא הפרד ומשול, היינו כשמפרידים בין חלקים מסוימים שנמצאים בדביקות ובגיבוש קל יותר לשלוט עליהם והשיג מהם מה שרוצים לשם כל מיני עניינים אנוכיים, ואכן, עם ישראל, כשהוא מגובש ומאוחד, כאיש אחד בלב אחד, אזי מאד קשה לפגוע ולהזיק לו, משום שהכוח העליון, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עוזר להם. ונמצא לצידם. ומיהו הפתי שיכול לעשות משהו נגדו יתברך? לכן כשכל מיני רודנים,בכל מיני תקופות בהיסטוריה מעוניינים להזיק בעם ישראל אזי הם מחפשים אות במצב בו הוא נמצא מפורד. עד כאן הפירוש הדתי לעניין זה, ניגש עם כן לפירוש הקבלי. הרי ידוע כפי שסקרנו במאמרים הקודמים כי אין עוד מלבדו פירושו שאין כוח שיכול נגדו, אם כן ומן המושג אין עוד מלבדו, הפירוש הנכון הוא שאין חוץ ממנו כלום, לא היה לא יהיה ולכן גם את שונאי ועוכרי ישראל לדורותיהם ושעתידים לבוא הרי גם הם נמצאים בשליטת אותו כוח, כי אין עוד מלבדו כתוב. אם כן, לשם מה אותו כוח עליון, אשר אמור לאהוב ולהטיב עם עמו, מעוניין לשלוח להם רודנים ושונאים המאיימים להשמידם דווקא כאשר העם נמצא בנקודת התורפה שלו? חכמת הקבלה מסבירה לנו שהעיקרון המנחה שלפיו פועל הכוח העליון, הוא להביא את עם ישראל למצב מאד מיוחד של איחוד, ולכן גם אם נדמה לעם שהוא נמצא באיחוד אמיתי, והכל טוב ויפה, ישנה לכוח העליון תכנית מיוחדת להביא את העם לרמת איחוד מאד גבוהה ולכן אין הוא מתחשב בזה שהעם נחלק מתנות לעניים או פותח גמ"חים וכו, כי את לב האדם הבורא דורש, ולא את מעשיו הידניים כמו שכתוב, רחמנה ליבא בעי, הבורא דורש את הלב, היינו להביא באדם מישראל ובעם ישראל רמת איחוד ואחווה ביניהם שתיקרא אהבה אמתית, ורק אז הבורא ישקוט ויפסיק לשלוח לעם ישראל אויבים ושונאים, אך עד, שלא הגיע העם לרמת אהבה, של ותאהב האם את בנה, לא יכולו לשקוט בעם ישראל, כי שונאי ישראל יודעים את נקודת התורפה שלהם, לא כי הם חכמים כשלעצמם, אלא כי אין עוד מלבדו מנווט אותם לדעת.

זוגיות מושלמת עם חכמת הקבלה

איך לבנות זוגיות מושלמת? שאלה זו העסיקה את האנושות מאז ההסטוריה . גם בשירה גם בספרות, דרך סרטים ומדריכים למיניהם ואין סוף מדורי היחסים ברשת – כולם מנסים להביא את הנוסחה המנצחת לחיי זוגיות מאושרים.

לפעמים זה עובד, והקשר מרגיש כמו דבש ציפורים, אבל לפעמים יש משהו שהורס לנו וגורם לכך שהיחסים, לא בדיוק יצאו מאיזה שיר רומנטי … ודווקא כאן, טמון הסוד לחיי זוגיות מושלמים. אם נצליח לגלות מה מפריע לנו להסתדר בן\בת הזוג, נוכל למנוע את הריב הבא ולהפוך את הזוגיות לקסם אמיתי.

אז מהו הגורם המפריע?

האגו שלנו, אומרת חכמת הקבלה. אנחנו כל כך נמצאים במה אנחנו רוצים מהזוגיות ובמה אנחנו מרוויחים ממנה, ולמרות אהבתנו לבן הזוג שלנו, אנחנו לא בודקים מה הוא באמת רוצה.

בעולם העצבני והזריז של היום אנו מבלים בכל רגע בניסיון לספק את הרצונות שלנו. אוכל, מין, שופינג, קריירה, הם רק חלק מהדברים שאנו חושקים ורוצים. בעיה אחת: קצת אחרי שהשגנו,  כבר מתחשק לנו דבר אחר,  ומתחילים במרדף חדש.

עיקרון זה לא מדלג גם על הזוגיות שלנו. בהתחלה, כשנפגשנו, עפו בינינו ניצוצות, היינו מאוהבים והחצי השני נראה לנו כמו הנשמה התאומה, אז לאט לאט התחושה מתחילה לדעוך. פתאום, נראה לנו שהוא מתחיל לרצות יותר לעצמו ולהתחשב פחות ברצונות שלנו, אך למעשה,בן הזוג משמש רק ראי לאגו שמתפתח בנו. לו היה מתאפשר לנו להעיף מבט חטוף אל תוך עצמנו, היינו מגלים שגם אנחנו מחפשים בדיוק את זה, כלומר, את התועלת המקסימלית עבורנו.

רק שיטת הקבלה יכולה לספק את היכולת להתמודד נכון עם האגו, ולהביא אותו לאיזון, האגו לעולם ישלוט על האדם, בעזרת חכמת הקבלה יש את המפתח לרסן אותו לטובתינו.