השקעות נדלן בארה"ב

רבות דובר על השינויים המהותיים בשוק הנדל"ן בארצות הברית בעקבות הקורונה – היציאה ממרכזי הערים אל הפרברים ואזורי הנופש ועתה גם החזרה אל אותן ערים למרות התפתחות המודלים של העבודה מרחוק. אבל אם מנתחים מקרוב אזורים וערים שנראו מבטיחים מאוד בשנת 2019, אפשר לראות שגם שנה וחצי לאחר מכן ולמרות הקורונה השווקים הללו עמדו בהחזר על ההשקעה המובטח שבהן. כמובן בהנחה ונבחרו בהן נכסים מוצלחים בקפידה. בין הערים המוצלחות ניתן למצוא את לאס וגאס שראתה עלייה של 10% במחירי השכירות, אורלנדו שראתה גידול משמעותי של כשלושה אחוזים באוכלוסיה (השקעות נדל"ן בפלורידה כמעט תמיד מצליחות), אטלנטה עם התרחבות ההתבססות של חברות טכנולוגיה בה ועלייה של מעל 10% במחירי הבתים הפרטיים, שארלוט עם עלייה של כשני אחוזים, פיניקס עם עלייה במחירי השכירות על בתים פרטים של כ9%, דאלאס פורט' וורת' עם עלייה של כ10% במחירי הבתים הפרטיים, ג'קסונוויל בפלורידה, אינדיאנאפוליס וסן אנטוניו עם עלייה של כ4% במחירי השכירות ופורט לודרדייל עם עלייה של קרוב ל10% במחירי הנכסים.

ומה צפוי לנו בשנת 2021? באילו ערים כדאי למשקיעי נדל"ן לבחון עסקאות בארצות הברית? חלק מהערים הן ערים שכבר ציינו וישנן גם ערים מבטיחות חדשות. בין הערים הללו אפשר לציין את אוסטין, טקסס, נאשוויל בטנסי, דאלאס פורט' וורת', שארלוט, טאמפה, סלט לייק סיטי, וושינגטון דיסי (לאחר מספר שנים של ירידה), בוסטון ולונג איילנד.

ויש מי שחיבר את העבר והעתיד כדי לשרטט קווי מגמה אפשריים ולהצביע על ערי המגנט המרכזיות, ערים שצומחות בצורה מוכחות הרבה יותר מהממוצע הארצי בארצות הברית ומשמשות מגנט הן לתושבים והן לחברות: אטלנטה, דאלאס פורט' וורת', יוסטון, פיניקס, סן אנטוניו, טאמפה, אוסטין, שארלוט, דנבר, מיניאפוליס, נאשוויל, פורטלנד (אורגון), דורהם, סאלט לייק סיטי, סאן דייגו, פורט לודרדייל, ג'קסונוויל, מיאמי ווסט פאלם ביץ' ויש גם את השווקים שבדרך כלל לא מדורגים גבוה בקרים ארציים אך מהווים מקומות טובים מבחינת איכות חיים ותעסוקה ולכן הוכיחו את עצמן כהזדמנויות טובות עבור משקיעי נדל"ן למרות שהצמיחה בהן איטית: אלבקרקי בניו מכסיקו, סקרמנטו, טוקסון, ברמינגהם באלבמה, אינדיאנאפוליס, קנזס סיטי, לואיוויל בקנטקי, סינסנטי, דטרויט, מילווקי, סנט לואיס וקליבלנד.

לא משנה איפה תשקיעו בארצות הברית, אך סביר להניח שגם אחרי משבר הקורונה, המדינה הזו תוכיח שהיא כמו עוף החול. בכל פעם שמספידים אותה או מדבירם על שקיעתה היא מוכיחה את יכולתה לצמוח מחדש ולספק לפחות בהיבט הכלכלי תשואות נפלאות למי שבוחר להשקיע בה, בין אם בשוק המניות, בחברות הטכנולוגיה או בשוק הדיור והנדל"ן.

מי יותר יפה

בטבע אנו רואים שהזכרים מרהיבים בצבעיהם היפים, נושאים על ראשם משקל רב בקרניהם, בעלי תכסיסים רבים להיות הכי מושכים, יפים, גדולים ובעיקר להבליט את איכותם. זכרים רבים מחזרים אחרי הנקבות בשלל ריקודים ומחוות והכל כדי לזכות בתשומת ליבן ולאפשר להם להעביר הלאה את המטען הגנטי היקר להם מכל. אכן, בטבע הזכר הוא החלק היפה ולא פעם הם מסתכנים בטריפה מצד הטורפים כי בזמן החיזור כל תשומת ליבו של הזכר נתון לבת הזוג והוא יעשה כל שנדרש כדי שהמיועדת תבחר בו. לעומת הזכר, הנקבה בטבע מאד חד גונית, קטנה ולא בולטת בשום דרך, להיפך, היא מאוד דומה לצבעי הקרקע בה היא רגילה לחיות ולובשת חליפת הסוואה מעולה שעוזרת לה לגדל את צאצאיה על הקרקע מבלי שטורפים יבחינו בה.

אצלנו, בני האדם, נראה כילמראית עין הכל הפוך – האישה היא המתקשטת, מתהדרת ומנסה למשוך את תשומת ליבו של הזכר. הזכר לעומתה עושה טובה שירד לפני רגע מהעצים ולא ממש אכפת לו חיצוניותו או יופיו, למרות שבשנים האחרונות חלה מגמת שינוי בכל הקשור לחיצוניות של הגברים ובכלל כבר הכול שזור אחד בשני בכל נושא היופי והטיפוח ואין הבדלים בהשקעה בין גברים נשים בחיצוניות. אם נתבונן לעומק בשני המינים נגלה שאנו בני האדם דווקא כן פועלים כמו בטבע ולא הפוך כפי שנדמה לנו. האישה מחפשת אצל בן הזוג הפוטנציאלי יופי פנימי, היא מחפשת איכות גבוהה, כישורים טובים, גנים משובחים, היא מחפשת גנטיקה טובה בדיוק כמו בטבע, רק בלבוש אחר, אבל בסה"כ, האישה מחפשת זכר שיעביר לצאצאיה יופי וחוסן פנימי שיעזרו לנולד לחיות חיים טובים וארוכים מספיק כדי להמשיך את השושלת ממש כמו בטבע. 

הגבר מחפש באישה יופי. זה נשמע שטחי אולי, אבל הוא מחפש יופי פנימי, הכוונה לתכונות אופי שיצליחו להעמיד דור המשך ראוי, מוצלח, עצמאי, אחראי, בעל ערכים טובים. בכך הוא מבטיח לעצמו שהגנים הטובים שלו ימשיכו הלאה. בסופו של דבר התנהגותנו תואמת להתנהלות בטבע – כולנו רוצים דור המשך. בגלל שבשנים האחרונות השתבשה עלינו דעתנו עד מאוד ואת כל המרץ שלנו אנו משקיעים ברכישות מיותרות ומוגזמות איבדנו את השורש והמקור ליחסים ביננו לבין עצמנו וביננו לאחרים ונדמה שכולנו מקשה אחת ולא זכר ונקבה. הסגידה לאינדיבידואל מבלבלת אותנו וכיום ההבדלים בין זכר ונקבה מטושטשים. נחזור לחיות בהרמוניה עם הטבע ונגלה את פנימיותנו ויופיינו מחדש.

יד שרה

עמותת יד שרה היא עמותת התנדבותית מהגדולות בארץ. היא שמה לה למטרה לסייע לחולים ולאנשים עם לקויות ולעזור להם ככל האפשר להישאר בבתיהם, בסביבתם הטבעית ולתפקד בצורה מיטבית למרות מגבלותיהם. על פי תפיסתם, השתקמות חולים ובעלי מוגבלויות בבתיהם עדיפה מכל הבחינות הן לפרט והן למדינה. ביד שרה כ-7,000 מתנדבים הפועלים ביותר מ-108 סניפים ברחבי המדינה, יד שרה מספקת שירותיהם לכמיליון וחצי אזרחים. יד שרה עוסקת בהשאלת, מכירת ותיקון ציוד רפואי ושיקומי. שירותי מידע, ייעוץ והכשרה, ייעוץ משפטי, תעסוקה יוצרת, מרכזי שיקום, טיפולי שיניים, שירותי הסעה, משחקיות, רפואה דחופה לאוכלוסיה רחבה ברחבי הארץ.
המפעל הענק הזה של עזרה לציבור התחיל בתחילת שנות ה-70 כשמיכל ואורי לופוליאנסקי החלו להשאיל משאפים לחולים בשכונתם, אט אט התרחב פועלם והפך לארגון המרושת בכל הארץ ונותן את שירותיו לרבים כל כך. המפעל האדיר הזה תופס כמה ציפורים במכה אחת. הוא מספק ציוד ומעניק שירותים לאנשים שנמצאים בתקופות קשות בחייהם, אנשים שלא יכולים לספק לעצמם את השירותים הנ"ל וללא המפעל הזה לא היו יכולים להשתקם בבתיהם. אנשים נדרשים לתת פיקדון על הציוד שמקבלים וכשמחזירים אותו הם מקבלים חזרה את הפיקדון.
מעבר לעזרה הנקודתית לאנשים יש פה תפיסה המתחשבת בסביבה. במקום שאנשים ירכשו לעצמם ציוד לתקופה בה הם נזקקים לו, הם משאילים אותו ובסיום השימוש מחזירים אותו. ככה לא יוצרים עוד מוצרים המושלכים לאשפה ומרעילים את כדור הארץ שלנו בעוד חומרים הנערמים ונקברים במטמנות או מזהמים ופוגעים בסביבה.
בנוסף, הם מחנכים רבים לתרומה למען הנזקקים. כשאדם מחזיר את הציוד ששאל, שואלים אותו האם ירצה לתרום ליד שרה. רבים מהמשתמשים בשירותי יד שרה כל כך מודים להם שהיו בשבילם ברגעים הקשים שלהם, כשנזקקו במיידי לציוד שהם תורמים את הפיקדון, את חלקו, ואף יותר מכך לעמותה. הם מבינים, דרך השירות החם והיעיל את ערך הנתינה וממשיכים גם הם להעניק לאחרים שנזקקים.
העמותה גם מספקת ל-7,000 המתנדבים, שחלקם בגיל השלישי, מקום בו יוכלו להתנדב, להרגיש שהם עדיין תורמים ומשמעותיים לאחרים. סיבה לצאת מהבית, זמן איכות של תעסוקה וחברה.

סליחה ביום כיפור

זכור לי מקרה בילדות, אחד הילדים עשה איזה מעשה, או ששיקר למישהו וכשהוכחנו אותו אמר:מה איכפת לי עוד מעט כיפור אלך לבית הכנסת אבקש סליחה! כמה פשוט נכון? אז מה יש ביום הזה שכולם מוצאים את עצמם מול אותו האלוהים מבקשים סליחה?
זה נראה כל כך פשוט והאמת אנחנו בונים לעצמנו כאלה תאוריות ומאמינים בהן שבסופו של דבר כל אחד יש לו את האלוהים שלו והחשבונות האישיים מולו. ביום כיפור כולנו יודעים שצריך לצום ולבקש סליחה אחד מהשני, מנסים לשים מאחורינו מקרים שעדיף לשכוח, אבל על מה אנחנו מבקשים סליחה ומי מי ואם אבקש סליחה יסלחו לי? ימחקו לי? ומי מוחק? כל כך הרבה שאלות ללא מענה. מה הם אותם חטאים בין בני אדם וחטאים בין אדם למקום? אומרים שחטאים בין בני אדם, אחד צריך לבקש סליחה מהשני, האדם צריך לעשות כל שביכולתו לרצות את הנפגע כדי שיסלח לו ולא יעזור לו לאדם לבקש סליחה מאלוהים על מעשה שעשה לחברו. ומה עושים אם אדם לא מקבל את סליחתנו? אז יש פתרון נחמד, צריך לבקש שלש פעמים סליחה ואם זה לא עוזר צריך לשלוח אליו כמה חברים משותפים לנסות לפייס אותו ואם זה לא עוזר אז אתה פטור-כמה נח.
סליחה היא לא רק מילה שאומרים אחד לשני, סליחה אמיתית היא כאשר אנו ממש מצטערים על מה שעשינו ויתר מכך אנו מבינים שזה היה לא נכון וגם לא נעשה זאת שוב. כמה שאדם מצטער על מעשיו ומתחרט מעומק ליבו כל הסליחה כנראה יותר תופסת לגביו והשאלה אם היא תופסת גם לגבי הנפגע. לפי השכל הישר אם אדם מצטער מעימקי נשמתו ומתחרט על מעשיו ומשכנע את חבירו שלא יעשה זאת שוב הנפגע אמור להתרצות ולקבל את סליחתו, אבל האם זה קורה כך? לא תמיד. ברור. זה מוביל אותי למחשבה שבאמת אנו חיים בתוך עצמנו ולא באמת חשוב מה השני עושה או יעשה אני זה שבוחר להיפגע להיעלב או להמשיך הלאה ובכלל לחיות חיים מאושרים ללא קשר למה שאומרים לי.נראה לי לפני שאנו חושבים אם מישהו צריך לבקש מאיתנו סליחה כדאי שנסלח קודם לעצמנו ולא נהיה כל כך קשים בתפיסתנו, אם נזרום יותר ונהיה קלילים נחייך אל העולם אין לי ספק שגם העולם יחייך אלינו חזרה.

מתיחות בטן ושאיבות שומן – הניתוח לדעתי

יש אנשים שאוהבים ניתוחי אף בשל היכולת שלהם לשנות את מראה הפנים ולחולל שינוי משמעותי ביופי החיצוני, יש כאלו שאומרים שהכל תלוי בהגדלת החזה וכי בין השקעה בתואר ראשון לבין ניתוח הגדלת חזה לנשים, עדיף השני, מבחינת החזר על השקעה. שזו עמדה מאוד שוביניסטית ומסוכנת בעיני, גם אם יש בה משהו מן האמת. אבל אני באופן אישי מאמינה במתיחות בטן ושאיבות שומן כאחד ממחוללי השינוי הגדולים, במיוחד לנשים שעברו מספר לידות ולא ניחנו בגנים אלוהיים. מדובר במגוון רחב של ניתוחים אפשריים הנכנסים תחת הכותרת טאמי טאק באנגלית. בגדול הניתוח מטפל בשלושה מרכיבים עיקריים: שומן, עור ושריר. אם השרירים במצב טוב ואינם דורשים הידוק הרי שלרוב המנתח ימליץ על שאיבת שומן. אם נדרשת מתיחת בטן ומתיחת העור על הבטן, אך ללא צורך בהסרת עור מיותר הרי שגם חלק זה יצטמצם וכך אתן מבינות כיצד בכל מקרה ידרשו מרכיבים שונים כדי להגיע לתוצאה הרצויה. כמובן שאם תרצה גם להסיר צלקות או סימני מתיחה הדבר אפשרי בגרסאות שונות של הניתוח.

כמו בהגדלת או הקטנת חזה, גם כאן, המטופלת או המטופל יכולים לבחור עד כמה בולט וקיצוני הם רוצים את השינוי, ראיתי ניתוחים שעם בגדים לא ניתן להבחין בשינוי וראיתי כאלו ששינו לחלוטין את המראה הכללי של הגוף, עד כדי מצב שלא הייתם מזהים את האדם שמולכם. התוצאות הסופיות בניתוח מתייצבות לאחר שישה עד שמונה שבועות וניתן עדיין לצפות לשינויים קלים עד לשלושה חודשים לאחר הניתוח, אך בהינתן דיאטה נכונה ואימון גופני סביר התוצאות הן די קבועות. הבעיה האמיתית מתחילה כאשר מנותחות או מנותחים אינם משנים את הרגלי האכילה או האימון הגופני שלהם וכך מוצאים עצמם תוך שנה עד שנתיים במצב דומה לזה שלפני הניתוח ולעיתים אף חמור יותר. וגם כאן בדומה לניתוחי חזה יש חשש מהתמכרות לסכין, לקלות של תשלום ושינוי בן לילה במקום תהליכי עומק ושינוי הרגלים.

מנתחים רבים מאפשרים ניתוח שני של תיקונים במקרה והמטופלת אינה מרוצה מהתוצאה, אך בדרך כלל התיקון מתבצע בלוחות זמנים של כשנה פחות או יותר לאחר הניתוח הראשון כדי לאפשר מצד אחד לגוף להתאושש ומצד שני לא ליצור מצב של מטופלים שהרסו בעצמם את תוצאות הניתוח ודורשים כעת תיקון שלא על חשבונם.