השתלת עצם ושתלים דנטליים

שיניים

השתלת עצם נשמעת לרוב האנשים כתהליך רפואי המבוצע על אנשים שעברו תאונה קשה או מחלה מסוכנת או שסובלים מפגם גנטי כלשהו הפוגע להם במבנה הלסת, אך למעשה מדובר בתהליך בסיסי ולא מורכב הנעשה על בסיס יומיומי במרפאות שיניים ברחבי העולם במטרה להכין את הלסת להשתלת שיניים. כאשר אדם רוצה לעבור השתלת שיניים הוא נדרש לעובי לסת מסוים כדי שרופא השיניים יוכל להבריג את בסיס השתלים בצורה יציבה וחזקה מספיק כדי לאפשר את הרכבת הכתרים באופן מוצלח. השתלת שיניים הפכה לחלק הכרחי ושכיח בהליכים דנטליים קוסמטיים אך זהו גם חלק יקר ולא בהכרח נעים עבור מרבית האנשים.

מהו שתל דנטלי ומתי צריך השתלת עצם?

במשך שנים, כאשר אדם רצה להחליף שיניים שנפלו לו הוא היה צריך לרכוש שיניים תותבות או מה שמכונה לעיתים שיניים מלאכותית. שיניים תותבות חייבו תהליך לא קצר של עקירות השיניים שנותרו וטיפול בזיהומים אפשריים או בשיניים רקבות. רק לאחר שהחניכיים נבראו לחלוטין והאדם נותר ללא שיניים כלל הותאמו לו שיניים תותבות שהן למעשה סוג של גשרים או פלטות להחלפת מערכת השיניים העליונה, התחתונה או שתיהן. בתחילה נבנתה התבנית הרצויה ללקוח של מערכת השיניים ולאחר מכן היא נשלחה אל מעבדות מיוחדות למכשירי שיניים שבהן נבנו. לאחר שרופא השיניים קיבל את התותבות הוא בדק אותה ולאחר מכן ביצע התאמות שונות כדי לאפשר את השימוש המוצלח בה – לדוגמא כאשר הלסת מתכווצת בזמן ההמתנה לתותבות יש צורך לבצע שינויים בתותבות. שיניים אלו שימשו לאכילה או לבילוי בציבור אך מכיוון שלא היו נוחות תמיד, חלק מהאנשים בחרו לא ללבוש אותן בזמנים אחרים. עם התקדמות הטכנולוגיה, כיום ניתן לבצע השתלה של שיניים בודדות בתהליך הרבה יותר ממוקד, יעיל וקצר המאפשר פתרון קבוע בחלל הפה שנראה אמיתי ומרגיש אמיתי שאותו חווים מרבית המטופלים כנוח הרבה יותר. כדי להשתיל את השן החדשה יש צורך להבריג את השתל שנראה כבורג ארוך אל תוך הלסת ועליו להרכיב את הכתר, את החלק שמדמה שן אמיתית. כאשר אין ללקוח מספיק עצם בלסת שבתוכה ניתן לקדוח ולהבריג את השתלים אז יש צורך בהשתלת עצם.

החסרונות של הגדלת חזה באמצעות שומן

בשנים האחרונות מתגבר הטרנד של שימוש בשומן מגוף האישה עצמה להגדלת החזה במקום השתלה של שתלי סיליקון או סלין. על פנוי נראה כי מדובר בפתרון מצוין וטבעי המאפשר שימוש בחומרים טבעיים למראה ולתחושה טבעיים וללא החדרה של גופים זרים לגוף. עם זאת נראה כי למרות ההתפתחויות הטכנולוגיות הרבות מאז שנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת בה נאסרו ניתוחים אלו בשל תופעות הלוואי הרבות, עדיין קיימות לא מעט תופעות לוואי וחסרונות שרצוי להכיר לפני שבוחרים באפשרות זו:

קודם כל חשוב לדעת כי למרות שקיימים תיעודים של ניתוחי הגדלת חזה באמצעות שומן בספרות המקצועית המתארים כיצד יש לשאוב, להכין ולהזריק את השומן אל השדיים, אין סטנדרט שפותח ואושר לשימוש כלל עולמי. מה שאומר כי למנתח עצמו תפקיד קריטי יותר מאשר בהשתלה רגילה – הניסיון האישי שלו כמו גם שיט העבודה שלו יהוו גורמים מרכזיים בהצלחת או כישלון הניתוח.

חסרון גדול נוסף הוא הצורך בשימוש במכשיר בראווה לפני הניתוח. מדובר במכשיר חיצוני לגוף הנועד להרחיב את רקמת העור. המכשיר פועל באמצעות פעולה של מציצה מתקני שאיבה נלבשים על השדיים עצמם למשך 10-12 שעות ביום למשך שלושה עד חמישה שבועות לפני הניתוח, כאשר בשבוע האחרון המכשיר נלבש לאורך כל שעות היממה על השדיים עם אפשרות להוריד אותו רק בעת המקלחת. תהליך זה מאפשר לעור להתרחב ולהכין מקום שאליו ניתן להזריק את השומן. המכשיר גם מגביר את זרימת הדם בחזה מה שמגדיל את הסיכויים של השומן לשרוד במיקומו החדש. לא השימוש במכשיר התוצאות פחות אמינות. גם לאחר הניתוח יש צורך בשימוש במכשיר למשך עוד כשלושה חודשים.

חסרון נוסף הוא העובדה כי ניתן להגדיל את החזה רק במידה אחת. למרות השימוש במכשיר הבראווה הוא אינו מסוגל ליצור מקום וזרימת דם מספקת אשר יאפשרו הזרקה של כמות שומן גדולה מדי. בהעדר אספקת דם מהחזה לשומן, שאינו יכול לספק לעצמו דם, לא ניתן לשמר את השומן לאחר הזרקתו ולכן כמות השומן תלויה ביכולת אספקת הדם, מה שמאפשר לעלות את גודל החזה במידה אחת בלבד ביחס למצב הנוכחי. מגבלה שאינה קיימת בניתוח הגדלת חזה באמצעות שתלים.

את הכי יפה

רגע מכונן ראשון החקוק בזיכרוני – קטנטונת ושמנמונת ישירות מהאמבטיה עטופה במגבת.  ואמא, היצור היפיפייה והכל יכול, מייבשת אותי ולוחשת בשקט מילים של אהבה. את כל כך מיוחדת וכל כך מתוקה. ותראי את האצבעות שלך והאף הקטן והחמוד שלך. את הכי הכי יפה בעולם!!!! אין עוד אף אחת בעולם כמוך!!! הבטתי בה, באלילה שלי, בעיניים מעריצות. והאמנתי לה. אני חושבת שזו הסיבה שלא משנה מה יגידו לי נשים או גברים, על עצמי, על איך שאני נראית או מתפקדת, יש לי בלב שלהבת תמידית והיא מחממת אותי מבפנים. 

זאת המתנה שאמא שלי נתנה לי.  השנים עברו ואנחנו מרוחקות. שנים כעסתי, אבל לפחות היום אני מבינה. אמא בעצמה לא הסתדרה עם אמה, ומהיכן היא יכלה לקחת דוגמא לאהבת אם בריאה? אני מודה לה מקרב לב שלפחות ניסתה לתת מה שלא היה לה בתוך עצמה. בקלות הזיכרון היה יכול להיות שונה מהותית. אם אמא, וגם אבא כמובן, היו אומרים לי דברים אחרים, האם היה נשאר חור שחור עמוק בלב שאי אפשר למלא? ברור שכן. מסתכלת על הילדים וחושבת, איזה מונולוג פנימי נחרט להם בלב עכשיו? בתוכם מתרקמת חתימה נצחית שבמידה רבה תקבע את אושרם. 

יש משפט כזה יפה: כל אדם נלחם במלחמה שאתה לא מודע אליה – היה רחום. אני חושבת שזה נכון. הכי מופרך שבעצם כולנו נלחמים במלחמות פנימיות ולא רואים בכלל אחד את השני. אני מדברת איתך אבל בעצם מתכתבת דרכך עם אבא והשריטות האישיות שלי. ואת? עם מי את בעצם נלחמת? איזה קול יש לך בפנים? הוא מחמם אותך או מקפיא?

אנחנו כבר ילדות גדולות, אולי אמהות, וזו ההזדמנות הנכונה לחבק את הילדה הקטנה חזק ולשחרר אותה לחופשי! ההורים שלנו ניסו בכל הכוח ואהבו אותנו איך שהם יכלו וזה המון, בהתחשב בכל השריטות שגם בהם נחרטו. חוליה אחר חוליה בלופ האינסופי של המשפחה האנושית. מחזיקים כולנו פגיעות וכאבים לצד אהבה וחיוכים. 

אנחנו דור מיוחד שבו יצטרכו אותנו הנשים בריאות וחזקות ואוהבות. בידינו,יהיה להביא מרפא לכולם.  אז בואו נתחיל כבר מעכשיו. מאיתנו. נשחרר את כל מה שמונע מאיתנו לאהוב ולתת מכל הלב. נשחרר את ההורים שלנו בחמלה ובחיבה. נוציא לחופשי את המשפחות שלנו ונהיה הגיבורות, הביג-מאמות שהם צריכים. הילדים שלנו. ואפילו הגברים שלנו. לתת להם חום בלב, וכנפיים חזקות להיות אנשים בריאים. אוהבים ואהובים בחיים. 

את לא יודעת? את כל כך יפה. כל כך מיוחדת ומתוקה. אין אף אחד בעולם כמוך!!  וכל העולם צריך אותך, בדיוק כמו שאת. תודה לך אמא. 

עד כמה נפגענו מהקורונה

ללא ספק ישנם מעסיקים ועובדים שעבורם הקורונה הפכה להזדמנות חייהם הם עסקים עם נוכחות מקוונת חזקה שקיבלו הזדמנות לקבל יותר לקוחות או לקוחות עתידיים ויכלו גם לפרסם בזול יותר במהלך התקופה או בעלי הון שיכלו לרכוש עסקים במצוקה כתוצאה מהון נזיל. לעומת זאת ישנם בעלי עסקים ועובדים שנפגעו קשות כמו העובדים שחיים סביב תעשיית התיירות כמו מדריכי טיול, אספקת שירותים למלונות, אטרקציות מסוימות ועוד, מי שעוד נפגע קשות הם עסקים בתחום הבידור והתרבות והמסעדנות כמו שכולנו יודעים שחלקם חזרו לעבודה אך גילו כי המכה עדיין פה. פלח עובדים נוסף שלא מדברים עליו הם עובדי הפריפריה שהסתגלו לתשתית הרכבת וגילו שניתן לגור בפריפריה ולעבוד בעזריאלי אך עם השבתתה הארוכה מאוד של הרכבת ודחיית חזרתה לשגרה הרי שעובדים אלו נפגעו מאוד ונאלצו להישאר ולעבוד מהבית במקרה הטוב או להתפטר במקרה הפחות טוב.

ישנם הרבה נתונים על חזרה לשגרה וחזרה לעבודה של עובדים רבים ואנו רואים לא מעט מודעות דרושים בתחומים שונים כגון דרושים בהיי טק, פלאפון או דרושים בורגר ראנץ וזאת במקביל לניסיונות של הממשלה לסייע עם חוק שנוי במחלוקת של משרד האוצר לעידוד החזרה לעבודה וכן ניסיון להמשיך לתת קצבאות ודמי אבטלה לאוכלוסיה שהיתה צריכה לבחור בין השניים. ישנם גורמים יותר אופטימיים בשוק אך הביטוח הלאומי לדוגמא קובע שקרוב לשבעים אחוזים מהמובטלים לא שבו לעבודה ויש היום עדיין כשבע מאות שלושים ושמונה אלף תביעות אבטלה פעילות. כלומר כשלוש מאות אלף מובטלים חזרו לעבודה מתקופת הקורונה אבל חודש וחצי כמעט אל תוך תקופת ההתאוששות נראה שהיא עוד רחוקה וזאת בשונה מארצות הברית שם נמדדת התאוששות מהירה הרבה יותר ועם כל זאת נראה שישנן עדיין עבודות שהישראלים אינם מעוניינים לקחת או לחלופין שאינן מאפשרות לסגור את החודש ולכן ישראל מחויבת להמשיך ולהכניס עובדים מירדן או מהרשות הפלסטינאית וכן לייבא עובדים מסין בתחומים שונים בעוד שפתרון אפשרי היה לאפשר לאותם עובדים לקבל שכר במקביל לקצבאות שלהם וכך להגדיל את השכר שלהם כל עוד הם בשוק העבודה. אך נראה שהמשבר מנוהל פחות בדרכים יצירתיות ויותר בניסיון לחזור אל מה שהיה. ימים יגידו מה יקרה.

טיפת חלב

הורים רבים פוקדים מידי יום את סניפי טיפת חלב עם תינוקיהם על מנת לחסן אותם בחיסוני השיגרה. לעומתם יש הורים שבוחרים שלא לחסן את ילדיהם או לחסן אותם באופן חלקי ממה שמוצע בשיגרת החיסונים בישראל.

תה עלים

השיקולים שלא לחסן נובעים ראשית ממקרים רבים בהם דווח על פגיעה מהחיסון. הכוונה לא לתופעות לוואי חולפות, אלא לפגיעות תפקודיות קשות, במקרים רבים פגיעות מוחיות.

כדוגמה לכך נתקלתי לאחרונה בפוסט בפייסבוק בו אמא צעירה מתעדת את היום הנורא בחייה, כיצד בנה איבד את ההכרה למשך זמן ארוך מידי בלילה שלאחר קבלת חיסון ובעקבות זאת סובל מעיכוב התפתחותי חמור, כאשר לפני כן התפתח באורח תקין לחלוטין . אמנם זו דוגמה לפגיעה מהחיסון שמתוארת מצד אמא לילד, אך זה לא סוד שלמשרד הבריאות יש ביטוח שנועד לכסות פיצויים לנפגעי חיסונים. קראתי על כך גם באינטרנט, גם בשני עיתונים וגם בשלושה ספרים שמצאתי על מדף חנות ספרים בשכונתי. כאמור, החשש הראשון שמביא הורים לבחור שלא לחסן את ילדיהם הוא הפחד שגם הם יהיו אחד מהמקרים המזעזעים של פגיעות קשות כתוצאה מחיסון.

סיבה נוספת לשיקולים שלא לחסן, היא המודעות להרכב החומרים המפוקפק שמכיל החיסון.  מלבד המרכיב של הנגיפים, כל חיסון מכיל חומרים משמרים, אלומיניום ורקמות/חלבונים זרים לגוף. חומרים אלו רעילים למדי, במיוחד כאשר הם מוזרקים ישירות למחזור הדם  גם אם הילד לא יסבול מפגיעה חריפה כמו זו שתוארה לעיל, עדיין לא ניתן להעריך כיצד החדרת חומרים רעילים אלו תשפיע על בריאות הילד בהמשך חייו.

קשה להתעלם גם מהאינטרס הכלכלי של חברות התרופות המייצרות את החיסונים ומטרתן לגרוף רווחים. הורים רבים חשים מבולבלים נוכח עובדה זו, כי במקום שירגישו שדואגים להם ולבריאות ילדיהם, מתקבל הרושם שהאינטרס שמוביל את תחום החיסונים הוא גריפת רווחים על ידי יצרניות התרופות. מה שגורם לך לחשוב שלפנות אליהם זה כמו סגולה של ספר תהילים או ספר הזוהר.

כאמא צעירה ל-3 ילדים, אני מוצאת את עצמי אחראית לבדוק ולקרוא את הנושא, ולהגיע להחלטות בעצמי. כמובן שיש רווחי והפסד הן בבחירה לחסן והן בבחירה שלא לחסן. זוהי דוגמה למצב הבעייתי שהגענו אליו בדור שלנו. שאיננו יכולים לסמוך על ניקיון הכוונה של החברה בה אנו חיים. בחברה מתוקנת היינו יכולים להיות בטוחים ויכולים לסמוך על ההחלטות שמתקבלות בקרב אנשי המקצוע המוסמכים לקבל החלטות אלו.