בין השמשות – כמשל לזמן של שינויים בתודעה

דב אלבויים ראיין את יהודה משי זהב בתוכניתו: בין השמשות. הופתעתי מהאופן שבו דב הציג את יהודה משי זהב יו"ר זק"א. כאדם חרדי "שחצה את הקווים". בדרך כלל אנחנו מכירים את האנשים באמצעות הקיטלוג: "אה חרדי.." מייד מכניסים למשבצת, עם הדעות הקדומות, וכבר ברור לנו במי מדובר. כמו שהופתעתי גם התרגשתי מהאדם שהכרתי במהלך הראיון. אדם בעל שיעור קומה, רגישות עליונה לכבודו של האדם באשר הוא אדם, בעל מוסר גבוה, אחריות אישית ואיכפתיות חברתית, יוזם, כרזימתי, , חלוץ במחשבה, אמיץ – והוא חרדי. הראיון ריתק אותי מפני שבמהלך למדתי להכיר את יהודה האדם. כן הופעתו חרדית, גר בשכונה חרדית, נוהג על פי מנהגי היהדות החרדית, כיוון שהוא יהודי שומר מצוות אדוק. ועם זאת מקבל את האחר ( החילוני ) ומכבד את המקום שלו. נכון שהוא גדל בנטורי קרתא – והתחנך ברוח קיצונית להחרים את הציונות, ואף להתנגד לעצם קיומה של המדינה, בהפגנות והתרסות כנגדה. כיוון שהילדים ובני הנוער התחנכו שיש רק אחת אמת נכונה וזו דרכם של נטורי קרתא וזו הייתה דרכו. עד שיום אחד ראה את המציאות טופחת על הפנים – בפיגוע המוני שבו מחבלים פגעו באוטובוס שהדרדר לתהום עם הרוגים ופצועים רבים. שם הוא פגש את אחיו היהודים (החילונים). שם הוא נפגש עם המציאות שהוסתרה ממנו, שם הוא קלט שהוא צריך לעשות מעשה. הוא הרחיב את פעילותו בזק"א גם עבור "החילונים" ובשל המציאות הכואבת שאנחנו חיים בה, ראה מאות ואלפי מקרי מוות כשנזעק למקומות האירוע כדי לעשות את המצווה של הטיפול במת…. אבל יותר מכך כדי לסעוד את מעגל הקרובים להדריך, לנחם ולהיות שם בשבילם. שני בניו התגייסו לצנחנים וגולני. " כי צריך לתרום את חלקם למדינה". נכון שהוא "משך אש" מכיוון בני העדה. והיה חרם ונידוי כלפיו. אבל יהודה מאמין בדרכו , ומסנגר : כן יש היום התעוררות בקרב בני העדה ומנהיגיה. יש הכרה שצריך לשנות כיוון. מעטים קיצוניים מייצרים תדמית שלילית מאוד לעדה, אבל יש התפכחות. בסופו של דבר כולנו בני אב אחד, שמחוברים למורשת של הערך ואהבת לרעך….וחייבים להיות מחוברים , כי בלי זה אין לנו סיכוי לשרוד כאן. מורשת חז"ל חינכה אותנו שדרך ארץ קדמה לתורה. ודרך ארץ היא ההיגיון האנושי והכבוד לזולת וההתנדבות למען חברה בריאה ומחוברת

ט"ו באב- למה נקרא "יום האהבה" ולאיזו אהבה מתכוונים?

הייתכן שכדי להרגיש חיבור צריך להרגיש כל הזמן את הניתוק? האם הניתוק חייב להיות בתוך החיבור, ורק כך אפשר לקרוא לזה "קשר"? בעצם, לא יכול להיות האחד ללא השני. אנחנו יכולים להרגיש את הבריאה רק מדבר והיפוכו. "כיתרון האור מתוך החושך", רק, זה לעומת זה.

קשרים נבנים בין שחור ללבן לא כמו עצים בירוק. כך נבנית צורת התקשרות נכונה. נקודה המגע היא בהתקשרות בין שניים. לעיתים אנו מדמיינים אהבה ורודה כלשהי, "זוג יונים"… בדורנו זה אנו עדים שנישואין אינם מחזיקים, קשרים לא מחזיקים, מדוע זה כך?

כיוון שלא יכול להיות מגע אם אין שנאה ואהבה יחד. רק בהתקשרות ביניהם נוצרת האהבה. כל האהבה נבנית על ידי ויתור, והתחשבות. לא יכולה להיות אהבה ללא שנאה. רצון אגואיסטי, ועל פני זה "על כל הפשעים תכסה אהבה". ודווקא מתוך זה מורגשת האהבה. וזה נכון לגבי קשרים וזה נכון לגבי האנושות כולה, המצב הנוכחי בו מתגלים פירוד, פילוג ושנאה, לעומת המצב שיש לבנות של חיבור ואהבה. ההרגשה שאנו נמצאים בפירוד בינינו, כל אחד אגואיסט, חושב לטובת עצמו, וזה לא רע, זה פשוט הטבע. ודווקא על פני זה, למעלה מזה, אנו מרכיבים רשת קשר בינינו, שכולנו משפיעים לכולם וחושבים על כולם. ושתי הרמות הללו יכולות להיות יחד. והפער ביניהן יתן לנו שמחה כפולה ומכופלת. מצב בו אנו רואים באיזה מצבים היינו, ומה השגנו עכשיו, איזה מצבים טובים. והפער הזה הוא הנותן התפרצות של אהבה. וזה נקרא יום האהבה.

סבלנות של אמא

אתמול חברה אהובה שלי מתיישבת לידי, ככה, מטילה עצמה על הכסא, באפיסת כוחות ואומרת לי: קשה לי עם הילדים. פניה נפולות, גופה עייף, ולבה מתוסכל עד דואב. לילד הצעיר פריחה, הגדולה צריכה עזרה בלימודים, האמצעי צריך תשומת לב, ואני… איפה אני? אולי במחשבות על אתמול? אולי מקשיבה לשיעור של הרב לייטמן?

ואני מקשיבה, וחושבת, ומכירה את המצב, ומייד עולה בי תחושת לב שלבד אי אפשר לעשות כלום. כל אחת בד' אמותיה, מתמודדת עם בעיותיה, ילדיה, ביתה. זה לא עובד כך. היכן הערבות ההדדית? היכן העזרה ההדדית הטבעית מאוד לנשים? לאן נעלמו כל אלה? האם אישה אמורה לגדל את ילדיה ותינוקותיה בכוחות עצמה?

https://www.youtube.com/watch?v=_TYEiwDbWX4

בעבר חיינו בחמולות, ואישה שילדה היתה עטופה בטיפול, וכאשר אוגרת כוחות, נרתמת לעזור לאחרות. ואילו הצעירות של ימינו, ללא הכנה, נכנסות לבניית משפחה, לעול, שלא היו מוכנות לו, וחוות תסכול ללא תמיכה. במצב בו נשים עסוקות בתמיכה הדדית, בעזרה הדדית, אפשר הכל, אפשר לתת כוחות זו לזו, גם אם לא פיזיים, אבל חיוך, הקשבה עצה ובעיקר דוגמה. הדוגמה שאנו נותנות זו לזו נותנת כוח, מניעה אותנו, והיא חלק מהערבות ההדדית שניתן לבנות בינינו.

אז… חברתי דיברה, ישבה שפופה על הכיסא. ואני הקשבתי, והרעפתי עליה מחמאות, כמו המאמצים שהיא עושה, וההשקעה שלה היומיומית, ועוד מילים טובות, ופתאום, כהרף עין, היא הרימה עיניים מחייכות אל העולם. ופתאום הטוסיק של הזאטוט לא העיבו על לבה, כי כשיש חברות, וכשיש ערבות הדדית, ומילים טובות בינינו, הכל אפשרי. זה מוכח. תנסו.

האם כך צריכה?

השמיים התרפדו עומסים, וזיפי חיצי מים שנונים פשטו כממעיינות הנסתרים.
ותחת קבוצת תמהוני להבי ברקים, התגלו באופיים  והצתברו כרכושי עתידות, סופות רוח המתעתדות.
ובמעצמת תדירות ובאופי כבשני מעגלי איתני בוהקים, ובקובצני אש ובתמרוקי להבי זקופי נתזים, חליפות רוח משוננות התפדרו כצנצנת רקומת מחטי אשתונות.

… האם כך צריכה להתנהל מערכת הקשרים בין האנשים, בין מדינות, בין חזיתות, בין קבוצות הנמצאות בקשר כל שהוא, בין צבאות, בין כל אדם לאדם בעולם… באנושות??

המדהים הוא, שלפני אלפי שנים חכמת הקבלה באה לעולם וגילתה סוד מאוד חשוב, דרכו כל האנושות תפרח ותשגשג ותגיע לשמחה ואושר.
החכמה מגלה כי אם אדם יתייחס לזולת בקשר של הנקרא ואהבת לרעך כמוך, כל המציאות מכך תשתנה לטוב!!!
אז מה דעתך, שווה לנסות?!

סודות פורים

פורים שמח! לפנינו מאמר שמסביר את סיפור מגילת אסתר במשמעותו הפנימית על פי חכמת הקבלה, לפי חכמה עתיקה זו, כל הכתבים המיוחדים והעתיקים שחיברו גדולי ישראל בכל הדורות נכתבו מתוך השגה רוחנית, שינוי, טרנספורמציה מיוחדת שעובר העוסק בחכמת הקבלה המאפשר לו לחוש בכוחות המנהלים את המציאות. האדם ההדיות שלא עבר טרנספורמציה זו לא ירגיש בשום הבדל כאשר יקרא בכתבים אלו ויחשוב בשוגג כי מדובר באיזה שהוא סיפור היסטורי במקרה הטוב, או אגדה עורבנית במקרה הפחות טוב. וליהפך, המקובל, האדם שרכש חוש מיוחד ע"י חכמת הקבלה ירגיש ויחוש בקריאת כתבי המקובלים מעין חור שחור, או חור תולעת כהגדרת העוסקים בחקר החלל, אשר משנכנסים אליו עוברים למציאות חדשה, שונה, ומרתקת כמותה איש לא ידע ואיש לא שמע, ובדוגמה יותר הוליוודית, את הסרט הסיפור שאינו נגמר ראיתם? כך ובאופן מאד דומה חש המקובל כאשר הוא קורא בכתבים מיוחדים אלו, במאמר זה ננסה להעלות על הכתב מעט מן גילויי המקובל, אף על פי שקצרה ידינו מלהעביר התחושות עצמן, כי טעם וריח אי אפשר לספר במילים..

המגילה כשמה כן היא מגילת אסתר, מן שורש המילים מגילה – גילוי, אסתר – הסתרה, גילוי בהסתרה, המקובלים רומזים לנו כי ע"י הכרת המגילה במשמעותה הפנימית אנו יכולים להגיע לגילוי, גלוי של מה? גילויו של הבורא לנברא. הבורא הכוח העליון ששולט בכל המציאות מוסתר מנבראיו, בני האדם, אך הוא מעוניין להתגלות, בתנאי שהאדם יסתיר.. ממש כמו משה בהר סיני עליו כתוב, ויסתר משה פניו כי ירא מהביט – ואז לתמונת השם יביט.. האדם החי בעולמינו אינו מודע כי הכוח העליון מנהל את חייו ושולט עליו בכל רגע ורגע, בכדי לגלות את הכוח הזה על האדם לעבור את אותה טרנספורמציה ושינוי שהזכרנו קודם, אך מהו אותו שינוי? אומרת לנו המגילה : הסתר, היינו שעל האדם להסתיר בכדי לגלות, כמו משה, ואת ההסתר יש לעשות על דבר אחד בלבד, הדבר היחיד שמונע מן הנברא לגלות את בוראו, דבר זה לפי חכמת הקבלה הוא אגו האדם, גאוותו של אדם על הזולת, כמ"ש כל המתגאה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד, היינו הפירוד שבין האדם לבורא נובע מכך שהאדם נמצא בתכונות שונות ומנוגדות מן הבורא, כי הבורא הוא כולו להשפיע ולתת והנברא הוא כולו לקחת ולקבל. והפירוד הזה בתכונותיהם הוא הגורם להסתרת הבורא, על זה באה המגילה ומציאה תרופה, בהסתרת האגו והגאווה, נגלה את כוח ההשפעה שהוא הבורא.