ט"ו באב- למה נקרא "יום האהבה" ולאיזו אהבה מתכוונים?

הייתכן שכדי להרגיש חיבור צריך להרגיש כל הזמן את הניתוק? האם הניתוק חייב להיות בתוך החיבור, ורק כך אפשר לקרוא לזה "קשר"? בעצם, לא יכול להיות האחד ללא השני. אנחנו יכולים להרגיש את הבריאה רק מדבר והיפוכו. "כיתרון האור מתוך החושך", רק, זה לעומת זה.

קשרים נבנים בין שחור ללבן לא כמו עצים בירוק. כך נבנית צורת התקשרות נכונה. נקודה המגע היא בהתקשרות בין שניים. לעיתים אנו מדמיינים אהבה ורודה כלשהי, "זוג יונים"… בדורנו זה אנו עדים שנישואין אינם מחזיקים, קשרים לא מחזיקים, מדוע זה כך?

כיוון שלא יכול להיות מגע אם אין שנאה ואהבה יחד. רק בהתקשרות ביניהם נוצרת האהבה. כל האהבה נבנית על ידי ויתור, והתחשבות. לא יכולה להיות אהבה ללא שנאה. רצון אגואיסטי, ועל פני זה "על כל הפשעים תכסה אהבה". ודווקא מתוך זה מורגשת האהבה. וזה נכון לגבי קשרים וזה נכון לגבי האנושות כולה, המצב הנוכחי בו מתגלים פירוד, פילוג ושנאה, לעומת המצב שיש לבנות של חיבור ואהבה. ההרגשה שאנו נמצאים בפירוד בינינו, כל אחד אגואיסט, חושב לטובת עצמו, וזה לא רע, זה פשוט הטבע. ודווקא על פני זה, למעלה מזה, אנו מרכיבים רשת קשר בינינו, שכולנו משפיעים לכולם וחושבים על כולם. ושתי הרמות הללו יכולות להיות יחד. והפער ביניהן יתן לנו שמחה כפולה ומכופלת. מצב בו אנו רואים באיזה מצבים היינו, ומה השגנו עכשיו, איזה מצבים טובים. והפער הזה הוא הנותן התפרצות של אהבה. וזה נקרא יום האהבה.