את הכי יפה

רגע מכונן ראשון החקוק בזיכרוני – קטנטונת ושמנמונת ישירות מהאמבטיה עטופה במגבת.  ואמא, היצור היפיפייה והכל יכול, מייבשת אותי ולוחשת בשקט מילים של אהבה. את כל כך מיוחדת וכל כך מתוקה. ותראי את האצבעות שלך והאף הקטן והחמוד שלך. את הכי הכי יפה בעולם!!!! אין עוד אף אחת בעולם כמוך!!! הבטתי בה, באלילה שלי, בעיניים מעריצות. והאמנתי לה. אני חושבת שזו הסיבה שלא משנה מה יגידו לי נשים או גברים, על עצמי, על איך שאני נראית או מתפקדת, יש לי בלב שלהבת תמידית והיא מחממת אותי מבפנים. 

זאת המתנה שאמא שלי נתנה לי.  השנים עברו ואנחנו מרוחקות. שנים כעסתי, אבל לפחות היום אני מבינה. אמא בעצמה לא הסתדרה עם אמה, ומהיכן היא יכלה לקחת דוגמא לאהבת אם בריאה? אני מודה לה מקרב לב שלפחות ניסתה לתת מה שלא היה לה בתוך עצמה. בקלות הזיכרון היה יכול להיות שונה מהותית. אם אמא, וגם אבא כמובן, היו אומרים לי דברים אחרים, האם היה נשאר חור שחור עמוק בלב שאי אפשר למלא? ברור שכן. מסתכלת על הילדים וחושבת, איזה מונולוג פנימי נחרט להם בלב עכשיו? בתוכם מתרקמת חתימה נצחית שבמידה רבה תקבע את אושרם. 

יש משפט כזה יפה: כל אדם נלחם במלחמה שאתה לא מודע אליה – היה רחום. אני חושבת שזה נכון. הכי מופרך שבעצם כולנו נלחמים במלחמות פנימיות ולא רואים בכלל אחד את השני. אני מדברת איתך אבל בעצם מתכתבת דרכך עם אבא והשריטות האישיות שלי. ואת? עם מי את בעצם נלחמת? איזה קול יש לך בפנים? הוא מחמם אותך או מקפיא?

אנחנו כבר ילדות גדולות, אולי אמהות, וזו ההזדמנות הנכונה לחבק את הילדה הקטנה חזק ולשחרר אותה לחופשי! ההורים שלנו ניסו בכל הכוח ואהבו אותנו איך שהם יכלו וזה המון, בהתחשב בכל השריטות שגם בהם נחרטו. חוליה אחר חוליה בלופ האינסופי של המשפחה האנושית. מחזיקים כולנו פגיעות וכאבים לצד אהבה וחיוכים. 

אנחנו דור מיוחד שבו יצטרכו אותנו הנשים בריאות וחזקות ואוהבות. בידינו,יהיה להביא מרפא לכולם.  אז בואו נתחיל כבר מעכשיו. מאיתנו. נשחרר את כל מה שמונע מאיתנו לאהוב ולתת מכל הלב. נשחרר את ההורים שלנו בחמלה ובחיבה. נוציא לחופשי את המשפחות שלנו ונהיה הגיבורות, הביג-מאמות שהם צריכים. הילדים שלנו. ואפילו הגברים שלנו. לתת להם חום בלב, וכנפיים חזקות להיות אנשים בריאים. אוהבים ואהובים בחיים. 

את לא יודעת? את כל כך יפה. כל כך מיוחדת ומתוקה. אין אף אחד בעולם כמוך!!  וכל העולם צריך אותך, בדיוק כמו שאת. תודה לך אמא. 

עד כמה נפגענו מהקורונה

ללא ספק ישנם מעסיקים ועובדים שעבורם הקורונה הפכה להזדמנות חייהם הם עסקים עם נוכחות מקוונת חזקה שקיבלו הזדמנות לקבל יותר לקוחות או לקוחות עתידיים ויכלו גם לפרסם בזול יותר במהלך התקופה או בעלי הון שיכלו לרכוש עסקים במצוקה כתוצאה מהון נזיל. לעומת זאת ישנם בעלי עסקים ועובדים שנפגעו קשות כמו העובדים שחיים סביב תעשיית התיירות כמו מדריכי טיול, אספקת שירותים למלונות, אטרקציות מסוימות ועוד, מי שעוד נפגע קשות הם עסקים בתחום הבידור והתרבות והמסעדנות כמו שכולנו יודעים שחלקם חזרו לעבודה אך גילו כי המכה עדיין פה. פלח עובדים נוסף שלא מדברים עליו הם עובדי הפריפריה שהסתגלו לתשתית הרכבת וגילו שניתן לגור בפריפריה ולעבוד בעזריאלי אך עם השבתתה הארוכה מאוד של הרכבת ודחיית חזרתה לשגרה הרי שעובדים אלו נפגעו מאוד ונאלצו להישאר ולעבוד מהבית במקרה הטוב או להתפטר במקרה הפחות טוב.

ישנם הרבה נתונים על חזרה לשגרה וחזרה לעבודה של עובדים רבים ואנו רואים לא מעט מודעות דרושים בתחומים שונים כגון דרושים בהיי טק, פלאפון או דרושים בורגר ראנץ וזאת במקביל לניסיונות של הממשלה לסייע עם חוק שנוי במחלוקת של משרד האוצר לעידוד החזרה לעבודה וכן ניסיון להמשיך לתת קצבאות ודמי אבטלה לאוכלוסיה שהיתה צריכה לבחור בין השניים. ישנם גורמים יותר אופטימיים בשוק אך הביטוח הלאומי לדוגמא קובע שקרוב לשבעים אחוזים מהמובטלים לא שבו לעבודה ויש היום עדיין כשבע מאות שלושים ושמונה אלף תביעות אבטלה פעילות. כלומר כשלוש מאות אלף מובטלים חזרו לעבודה מתקופת הקורונה אבל חודש וחצי כמעט אל תוך תקופת ההתאוששות נראה שהיא עוד רחוקה וזאת בשונה מארצות הברית שם נמדדת התאוששות מהירה הרבה יותר ועם כל זאת נראה שישנן עדיין עבודות שהישראלים אינם מעוניינים לקחת או לחלופין שאינן מאפשרות לסגור את החודש ולכן ישראל מחויבת להמשיך ולהכניס עובדים מירדן או מהרשות הפלסטינאית וכן לייבא עובדים מסין בתחומים שונים בעוד שפתרון אפשרי היה לאפשר לאותם עובדים לקבל שכר במקביל לקצבאות שלהם וכך להגדיל את השכר שלהם כל עוד הם בשוק העבודה. אך נראה שהמשבר מנוהל פחות בדרכים יצירתיות ויותר בניסיון לחזור אל מה שהיה. ימים יגידו מה יקרה.

מתיחות בטן ושאיבות שומן – הניתוח לדעתי

יש אנשים שאוהבים ניתוחי אף בשל היכולת שלהם לשנות את מראה הפנים ולחולל שינוי משמעותי ביופי החיצוני, יש כאלו שאומרים שהכל תלוי בהגדלת החזה וכי בין השקעה בתואר ראשון לבין ניתוח הגדלת חזה לנשים, עדיף השני, מבחינת החזר על השקעה. שזו עמדה מאוד שוביניסטית ומסוכנת בעיני, גם אם יש בה משהו מן האמת. אבל אני באופן אישי מאמינה במתיחות בטן ושאיבות שומן כאחד ממחוללי השינוי הגדולים, במיוחד לנשים שעברו מספר לידות ולא ניחנו בגנים אלוהיים. מדובר במגוון רחב של ניתוחים אפשריים הנכנסים תחת הכותרת טאמי טאק באנגלית. בגדול הניתוח מטפל בשלושה מרכיבים עיקריים: שומן, עור ושריר. אם השרירים במצב טוב ואינם דורשים הידוק הרי שלרוב המנתח ימליץ על שאיבת שומן. אם נדרשת מתיחת בטן ומתיחת העור על הבטן, אך ללא צורך בהסרת עור מיותר הרי שגם חלק זה יצטמצם וכך אתן מבינות כיצד בכל מקרה ידרשו מרכיבים שונים כדי להגיע לתוצאה הרצויה. כמובן שאם תרצה גם להסיר צלקות או סימני מתיחה הדבר אפשרי בגרסאות שונות של הניתוח.

כמו בהגדלת או הקטנת חזה, גם כאן, המטופלת או המטופל יכולים לבחור עד כמה בולט וקיצוני הם רוצים את השינוי, ראיתי ניתוחים שעם בגדים לא ניתן להבחין בשינוי וראיתי כאלו ששינו לחלוטין את המראה הכללי של הגוף, עד כדי מצב שלא הייתם מזהים את האדם שמולכם. התוצאות הסופיות בניתוח מתייצבות לאחר שישה עד שמונה שבועות וניתן עדיין לצפות לשינויים קלים עד לשלושה חודשים לאחר הניתוח, אך בהינתן דיאטה נכונה ואימון גופני סביר התוצאות הן די קבועות. הבעיה האמיתית מתחילה כאשר מנותחות או מנותחים אינם משנים את הרגלי האכילה או האימון הגופני שלהם וכך מוצאים עצמם תוך שנה עד שנתיים במצב דומה לזה שלפני הניתוח ולעיתים אף חמור יותר. וגם כאן בדומה לניתוחי חזה יש חשש מהתמכרות לסכין, לקלות של תשלום ושינוי בן לילה במקום תהליכי עומק ושינוי הרגלים.

מנתחים רבים מאפשרים ניתוח שני של תיקונים במקרה והמטופלת אינה מרוצה מהתוצאה, אך בדרך כלל התיקון מתבצע בלוחות זמנים של כשנה פחות או יותר לאחר הניתוח הראשון כדי לאפשר מצד אחד לגוף להתאושש ומצד שני לא ליצור מצב של מטופלים שהרסו בעצמם את תוצאות הניתוח ודורשים כעת תיקון שלא על חשבונם.

טיפת חלב

הורים רבים פוקדים מידי יום את סניפי טיפת חלב עם תינוקיהם על מנת לחסן אותם בחיסוני השיגרה. לעומתם יש הורים שבוחרים שלא לחסן את ילדיהם או לחסן אותם באופן חלקי ממה שמוצע בשיגרת החיסונים בישראל.

תה עלים

השיקולים שלא לחסן נובעים ראשית ממקרים רבים בהם דווח על פגיעה מהחיסון. הכוונה לא לתופעות לוואי חולפות, אלא לפגיעות תפקודיות קשות, במקרים רבים פגיעות מוחיות.

כדוגמה לכך נתקלתי לאחרונה בפוסט בפייסבוק בו אמא צעירה מתעדת את היום הנורא בחייה, כיצד בנה איבד את ההכרה למשך זמן ארוך מידי בלילה שלאחר קבלת חיסון ובעקבות זאת סובל מעיכוב התפתחותי חמור, כאשר לפני כן התפתח באורח תקין לחלוטין . אמנם זו דוגמה לפגיעה מהחיסון שמתוארת מצד אמא לילד, אך זה לא סוד שלמשרד הבריאות יש ביטוח שנועד לכסות פיצויים לנפגעי חיסונים. קראתי על כך גם באינטרנט, גם בשני עיתונים וגם בשלושה ספרים שמצאתי על מדף חנות ספרים בשכונתי. כאמור, החשש הראשון שמביא הורים לבחור שלא לחסן את ילדיהם הוא הפחד שגם הם יהיו אחד מהמקרים המזעזעים של פגיעות קשות כתוצאה מחיסון.

סיבה נוספת לשיקולים שלא לחסן, היא המודעות להרכב החומרים המפוקפק שמכיל החיסון.  מלבד המרכיב של הנגיפים, כל חיסון מכיל חומרים משמרים, אלומיניום ורקמות/חלבונים זרים לגוף. חומרים אלו רעילים למדי, במיוחד כאשר הם מוזרקים ישירות למחזור הדם  גם אם הילד לא יסבול מפגיעה חריפה כמו זו שתוארה לעיל, עדיין לא ניתן להעריך כיצד החדרת חומרים רעילים אלו תשפיע על בריאות הילד בהמשך חייו.

קשה להתעלם גם מהאינטרס הכלכלי של חברות התרופות המייצרות את החיסונים ומטרתן לגרוף רווחים. הורים רבים חשים מבולבלים נוכח עובדה זו, כי במקום שירגישו שדואגים להם ולבריאות ילדיהם, מתקבל הרושם שהאינטרס שמוביל את תחום החיסונים הוא גריפת רווחים על ידי יצרניות התרופות. מה שגורם לך לחשוב שלפנות אליהם זה כמו סגולה של ספר תהילים או ספר הזוהר.

כאמא צעירה ל-3 ילדים, אני מוצאת את עצמי אחראית לבדוק ולקרוא את הנושא, ולהגיע להחלטות בעצמי. כמובן שיש רווחי והפסד הן בבחירה לחסן והן בבחירה שלא לחסן. זוהי דוגמה למצב הבעייתי שהגענו אליו בדור שלנו. שאיננו יכולים לסמוך על ניקיון הכוונה של החברה בה אנו חיים. בחברה מתוקנת היינו יכולים להיות בטוחים ויכולים לסמוך על ההחלטות שמתקבלות בקרב אנשי המקצוע המוסמכים לקבל החלטות אלו.

בריחת שתן – המספרים באוסטרליה כדוגמה

אם אתם או אחד מהקרובים שלכם סובלים מבעיות של שליטה בשלפוחית השתן או בריחת שתן – אתם לא לבד. מדובר בבעיה עולמית עם בין עשרה לשלושים וחמישה אחוזים מהמבוגרים בעולם שסובלים ממנה. רק באוסטרליה מדובר בלמעלה מחמישה מיליון איש. בריחת שתן משפיעה על עד שלושה עשרה אחוזים מהגברים האוסטרלים ושלושים ושבעה אחוזים מהנשים האוסטרלית נכון למספרים שפורסמו בשנת 2006 .שישים וחמישה אחוזים מהנשים ושלושים אחוזים מהגברים המטופלים בבתי אבות מדווחים על איזושהי בעיה של דליפת שתן.

אולם רק שלושים אחוזים מהם ביקשו עזרה מה שמצביע על בעיה של בושה המחייבת מטפלים לבדוק באופן שגרתי את היובש של המטופלים ולא להסתמך רק על הדיווחים או על התלונות שלהם. למעשה שבעים אחוזים מהסובלים מהבעיה אינם מבקשים עזרה או ייעוץ בנושא. מחקר אוסטרלי אחר מראה כי חמישים אחוזים מהנשים בגילאי ארבעים וחמש עד חמישים ותשע סבלו מבעיה ממוצעת או חמורה של דליפת שתן. בעיה של דחיפות חמורה במתן שתן אשר בדרך כלל קשורה מאוד במחלת הפרוסטאזיס היא נדירה יחסית בקרב גברים צעירים אך עולה עד לכשלושים אחוזים מהאוכלוסיה בקרב גברים בגילאי שבעים עד שמונים וארבע ולכחמישים אחוזים לגברים מעל גיל שמונים וחמש.

אך בריחת שתן אצל נשים וגברים אינה הבעיה החמורה ביותר ולעיתים היא מלווה בבעיה נעימה עוד פחות של בריחת צואה. בריחת צואה משפיעה על עד כעשרים אחוזים מהגברים האוסטרלים ועד שלושה עשרה אחוזים מהנשים האוסטרליות. מעניין לשים לב כי בשונה מבריחת שתן ששכיחה יותר בקרב נשים הרי שבריחת צואה שכיחה יותר בקרב גברים. בריחת צואה היא אחת משלושת הסיבות העיקריות לכניסה לבתי אבות או בתים לדיור מוגן. כמעט שמונים אחוזים מהתושבים של בתי אבות או בתי דיור מוגן סובלים מבריחת צואה או בריחת שתן כלשהי. בין ארבעים לשישים אחוזים מהדיירים בבתי אבות ירטיבו הלילה במיטה ומכאן חשוב להבין את החשיבות של מוצרים סופגים כגון חיתולים למבוגרים או פדים אשר יכולים לסייע מאוד בהקלת הבעיה ושדרוג איכות החיים של הסובלים מהבעיה.