עושים היסטוריה

השם "בעל הסולם" היה שם שנלחש בין בודדים והיה קונצנזוס שלא מדברים עליו בפומבי, כי הוא היה המקובל הראשון בתקופה המודרנית שהודיע קבל עם ועדה כי הגיע העת להפוך את חוכמת הקבלה, שהייתה חוכמה ליחידי סגולה עד אותו זמן, לחוכמת ההמונים. רוב הקהילה הדתית לא ראתה זאת בעין יפה, להוציא בודדים כמו הרב קוק, מי שהיה הרב הראשי הראשון במדינה, שהיה בעצמו מקובל גדול.

רבי יהודה אשלג, המוכר בשמו "בעל הסולם" בזכות פירוש הסולם שחיבר לביאור ספר הזוהר, היה מקובל שהתחיל את דרכו בחוכמת הקבלה כבר כילד קטן, כשבאופן "מפתיע" נחת בידיו ספר הזוהר. המקובלים מספרים שהאדם לא יודע באיזו דרגה רוחנית הוא נמצא עד שהוא עובר לדרגה החדשה, כי רק בתוך ההבנה המלאה של הדרגה שסיים, הוא יכול ממש לחוש את מה שעבר ולהבין את זה בכל איבריו.

פעמים רבות אנחנו אומרים על אנשים שעושים היסטוריה, שהם "הקדימו את זמנם", אך האמת היא שהם לא. הם פשוט הגיעו לפנינו לאותה מדרגה שעליה אנחנו מתחילים לדרוך כדי להכין לנו את הקרקע, כדי לסדר לנו את כל הדרוש כדי שברגע שאנחנו נהיה מוכנים, נבוא ונבין ונפנים ונאמץ בקלות יחסית. בזכותם, בזכות העבודה שהם עשו בשבילנו. באחד ממכתביו כתב בעל הסולם: שמח אני שנבראתי בדור שכזה שמותר לפרסם את חוכמת האמת.

ועכשיו, כשעם ישראל מוכן להתחיל את המסע המרתק לשוב לשורשו, לממש את תפקידו כעדת כהנים וגוי קדוש, הראשונים מתחילים להניח את כפות רגליהם על המדרגה הראשונה הזאת, ואחרים מתחילים לשאוף אליה ואחרים רק מתחילים לקלוט שהיא קיימת, אך זה קורה, כך כמו שהיה בחציית ים סוף, נמצאים בפניו כל הכלים מוכנים בזכות עבודתם של אנשי רוח בקומתו של בעל הסולם כמו מיכאל לייטמן, ששמו היום נישא בגאון בכל דוכן ספרים, בכל ספריה, בערוצי טלויזיה, בפרסומים באינטרנט, כשכל החומרים שהכין לנו (פירוש הסולם לספר הזוהר, פירוש כתביו של האר"י ומסות חברתיות עם הנחיות ברורות לפעולה), ברור לנו שלא הקדים את זמנו, ושגילוי החוכמה אכן החלה בזמנו במלוא הדר. שמחה אני שנולדתי בדור שכזה, שמותר וחובה לאמץ את חוכמת האמת, ושיש לי סביבה טובה שעוזרת לי לממש את משימת חיי.

מה הטעם בחיים?

בימינו אנשים לומדים בכל מיני חוגים עושים מדיטציות כדי לגלות את העולם הפנימי שלהם. משתמשים בהרבה מאוד טכניקות, הולכים לסדנאות בשביל לגלות את "הכוח הפנימי", בתקווה שיוכלו לשנות את המציאות שלהם, ולחיות טוב יותר. על פי הקבלה באתר קבלה לעם, אין באדם דבר חוץ מהרצון שלו ליהנות ככל האפשר. ליהנות מכל מיני מקורות, בכל מיני אופנים. אחד רוצה יותר כסף, השני יותר כבוד, השלישי כך והרביעי אחרת. כלומר, האדם הוא סך כל הרצונות שלו. אנחנו בורחים מרע, ורודפים אחרי טוב. ובסופם של החיים, אנחנו מתוסכלים וחסרי אונים. החיים עברו עלינו במאבק הישרדותי מייגע ומאכזב. ואנחנו תוהים: על זה בזבזנו את החיים שלנו? ואולי קיימת בכל זאת איזו מטרה יותר נעלה לחיים שלנו? השאלה הזאת מתעוררת בכל אחד לפעמים… אנחנו רוצים להפטר ממנה, רוצים לשכוח אותה, כי היא ממררת את חיינו, משפילה אותנו, ואין לנו תשובות עליה. לכן, יש כאלה שלוקחים סמים, או אלכוהול, אחרים מתמסרים לציור, הלחנה, או מדע וזהו. אבל מה התועלת? מתברר, במיוחד בדורנו, שאנשים מגלים שיש בהם איזה "ניצוץ פנימי" קטן שמושך אותם לגלות את מטרת החיים. מטרת הבריאה, מטרת הקיום שלנו. הניצוץ הזה לא נותן מנוחה, הוא מושך אותנו לנסות ולגלות את השורש שלנו, לחקור מי אנחנו.
והאם יש מטרה לחיינו. מתוכו אנחנו שואלים: מה הטעם בחיינו? האם אנחנו כאן רק בשביל שהגוף שלנו יחיה וימשיך את הדור? לדאוג לגוף הזה ולתת לו כך וכך קלוריות? אמנם זוהי טרחה גדולה בה אנחנו עסוקים רוב חיינו. כי כדי לספק לגוף את צרכיו, עלינו ללמוד, לעבוד להרויח כסף למחייתנו, למצוא בן/בת זוג ולהביא ילדים לעולם אבל האם זה כל האדם? (מבחינה זו כמעט ואין הבדל בינינו לבין כל חיה או בהמה אחרת). האם זה מספיק לנו? בשביל זה כדאי לחיות? מתוך מחשבות כאלה אנחנו מגיעים למסקנה שהתשובות לשאלות על מטרת חיינו נמצאות כנראה מעל הגוף הזה. שהאדם שבי, חייב להיות משהו אחר! משהו פנימי, נעלה יותר. ואכן יש בתוכנו תכונה ייחודית לאדם וזוהי המודעות שלנו. איך אנחנו תופסים את המציאות ואת עצמנו. אולי אם נחקור ונפתח את החלק הזה שבתוכנו נגלה בשביל מה כדאי לחיות? נוכל לקבל תשובות לשאלות כמו בשביל מה אני חי? או מה הטעם בחיי? אולי כך אוכל להרגיש שמח ולגלות שיש מטרה לחיים שלי…